האירוע בג'נין אתמול (שני), בהצטרף לאירועי השבת בגבול הסורי ממחישים באופן מדויק את המצב לאשורו – אנו נמצאים על ספה של מלחמה, כאשר כל אחת מהזירות, הן הצפונית והן הפלשתינית מאתגרות את צה"ל באופן כמעט יומי, ובמגמה ברורה של הסלמה.
ניסיון הלינץ' בג'נין
קשה לנתק את האירוע האחרון בג'נין - בו נקלע רכב מנהלתי של צה"ל למהומה שבקלות הייתה יכולה להסתיים בתמונות הזכורות לנו מרמאללה - באותו לינץ' בפתחה של האינתיפאדה השנייה. ניתן לומר שבשני המקרים, הן ביהודה ושומרון והן בגולן המצב מאוד לא יציב, אפילו גרוע מכך – ברור שבשני המקרים התוצאה הייתה יכולה להסתיים אחרת – בראשון, בו מטוס הקרב נתקל באש סורית, שני הטייסים יכלו לסיים את חייהם, או ליפול בשבי, ובמקרה השני, בג'נין, סיכוי גבוה לקורבנות שהיו עושים בהם שפטים.
ניתן רק לדמיין מה היה מתרחש אילו אחד מהמקרים האלו היה מסתיים באופן אחר – מה הייתה נדרשת ישראל לעשות לו טייסים היו נופלים בשבי, או לחילופין חיילי מנהלה נזרקים מגגות הבניינים בג'נין. הבלגה בטוח לא הייתה כאן, וניתן לומר בביטחון גבוה שמבחינת ישראל שני המצבים הם עילה למלחמה, לא פחות.
אין ספק שהקבינט נדרש להחלטה אחת בימים אלו, והיא עד כמה רוצים ללכת רחוק עם שני היבטים: הראשון הוא סוגיית ההכרזות החד-צדדיות, משנות המצב ביהודה ושמרון, והשני לגבי התקיפות כלפי הפעולות האיראניות בסמוך לגבול הסורי. בתמצית, האם ישראל מוכנה לצאת למלחמה בשתי הזירות האלו, ובמידה וכן, מה אמורים להיות ההישגים של המלחמה הזו.
שברי המטוס שהופל // צילום: דוברות כבאות והצלה מחוז צפון
כאן, שוב אנו נדרשים לאותה אמירה קלאוזביציאנית באשר לכך שמלחמה היא המשך הדיפלומטיה בדרכים אחרות. לא בטוח שלישראל יש כרגע אינטרס לשנות מצב ביהודה ושומרון, בטח לא בהצהרות בסגנון החלת ריבונות חד צדדית. גם אם מדיניות הממשלה היא הרחבה של ההתיישבות – מוטב שזה יתבצע בשקט, תוך גיבוי בשתיקה אמריקנית.
ההכרזות לא עוזרות לכלום, וראינו גם שהאמריקאים מיהרו להתנער מהן. מלחמה בזירה הפלשתינית לא תקדם אותנו בדבר, מלבד העובדה שהתלקחות עשויה לחזק את הלחץ על שני הצדדים להגיע לפשרות מסוג אחר. הזירה הצפונית, לעומת זאת, מטרידה הרבה יותר, ובעלת פוטנציאל נזק נרחב. התלקחות בצפון משמעותה שכמעט כל מדינת-ישראל צפויה להיקלע למטחי טילים ורקטות – זוהי סוגיה כבדת משקל, בעלת השלכה רחבה ודרמטית, והיא לא דומה להתלקחות ביהודה ושומרון.
האירוע האחרון בו ננטש והתרסק מטוס קרב בעקבות פגיעת טיל קרקע-אויר הוא בהחלט גורם מאיץ להידרדרות. עד כמה שצה"ל מנסה להאדיר את ההישג של פגיעה בכטב"מ והשמדה של סוללות טילים, לא מדובר בהישג הסימטרי במשקל הסגולי שלו למה שהסורים הצליחו לעשות. בצה"ל ובחיל האוויר מבינים זאת היטב – זוהי תוצאה שגורמת לכך שבפעם הבאה דברים יראו אחרת.
סיור של הקבינט הביטחוני ברמת הגולן // צילום: קובי גדעון, לע"מ
הסורים והאיראנים מעודדים מההצלחה שלהם, וינסו לשחזר אותה, ומול זאת צה"ל יידרש להגיב בעוצמה גדולה עוד יותר. האם נכון היה להיגרר למצב כזה, עד כדי מלחמה? זו בדיוק השאלה שצריך הקבינט לדון בה. עניינית, ברור לגמרי שמה שאיראן מנסה ליצור סביב גבולותינו הוא קזוס-בלי. זו בהחלט סיבה לצאת למלחמה. הדבר דומה במעט לפעולות המצריות לפני מלחמת ששת-הימים, קרי, הכנסת כוחות משמעותיים לקדמת הגבול, תוך הפגנת רטוריקה מתלהמת, כל זאת תחת הקשר של מלחמה קרה בין המעצמות, שגם הן במצב היום לא רחוקות מכך, יש אומרים שהן כבר שם.
אז מה עוד נותר לעשות? נדמה שהמצב בצפון תלוי בעיקר בדרך בה שתי המעצמות יתמודדו עם המשבר המחריף- רוסיה מנסה לייצב את המצב בסוריה, ואמריקה קצת פחות מעורבת. מעבר לכך, על פי ההצהרות הסוריות פוטין מבין את הפוטנציאל – השאלה היא האם התלקחות כזו תשרת אותו? עד כה האיומים של נתניהו כוונו בעיקר לעבר איראן, אולי הגיעה העת שהאיום יהיה חד וישיר אל מול הנשיא הסורי, לאמור: "אם תאפשר לאיראנים את המשך הפעילות על אדמתך, אתה מסתכן בהשמדת הצבא שלך, ובהתמוטטות שלטונך".
איום כזה, המלווה ביכולת ונכונות, עשוי להרתיע מאוד את האיראנים, ובעיקר את הרוסים, שהרי האינטרס שלהן בשלב זה הוא לחזק את אסד. ייתכן שבהקשר הזה ישראל מכווננת את האש שלה לא נכון, אולי דווקא עכשיו נכון יהיה להפנות ולהכווין את יכולות צה"ל אל תשתיות השלטון הסורי - אותו שלטון שנותן אכסניה לאיראן וחיזבאללה, ומאפשר לפוטין לשלוט אסטרטגית בפינה הצפון מזרחית של הים התיכון.
הכותב הינו אל"מ (במיל') וחוקר בנושאי חברה וביטחון לאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו