על הכור שהולך ונבנה במהירות בסוריה קיבלה ישראל "טיפ" מגורם זר. אותו גורם מסר מידע מעורפל, שממנו עלה שאסד בונה כור. המידע הזה היה - הן עבור מערכת הביטחון בארץ והן בשבילי - הפתעה מוחלטת. לא האמנו שמידע מסוג זה יכול לנחות אצלנו סתם כך, מגורם זר, בלי שנדע כלום קודם. החדירה של ישראל לסוריה היא טובה מאוד, אנחנו יודעים מה קורה שם לאורך ולרוחב. לכן, לגלות במקרה, בגלל טוב ליבו של גורם זר, שאסד הוציא לפועל פרויקט מורכב מהסוג זה מתחת לאפנו ומבלי שתהיה לכך כל אינדיקציה, היה דבר מפתיע ואפילו מהמם.
שום גורם בארץ לא ידע על הפעילות הסורית. בדיעבד, הבנו שההסתרה היתה עמוקה מאוד, עד כדי כך שכל המערכת מסביב לאסד עצמו היתה ממודרת לחלוטין מהפרויקט. זה היה הישג עצום של השליט הסורי, שהצליח ליצור מערכת אלטרנטיבית וקטנה שרק בתוכה ידעו על בניית הכור. גם אצלו בבית לא ידעו על בניית הכור, ולכן כמעט לא היה מידע שיכול היה לצאת אלינו, למשל על התרומה הצפון־קוריאנית המשמעותית להקמתו.
ברגע שהגיע המידע הראשוני מיהר ראש המוסד דאז, מאיר דגן זיכרונו לברכה, להטיל עלי ועל גורמים נוספים לברר באופן חד־משמעי אם סוריה אכן מקימה כור גרעיני או שמא מדובר במודיעין שגוי. ניגשנו למשימה בכל העוצמה, אולם היה מדובר במהלך מורכב ביותר שהצריך הכנת סוכנים וחיפוש אינטנסיבי אחרי מידע. מדובר במצב שבו צריך תשובה חד־משמעית, לא תשובה כללית. אחרי שנה של מאמצים הגיעה "ידיעת זהב", שהוכיחה כי מדובר בכור גרעיני שהוכן בהפתעה אסטרטגית גדולה מאוד לישראל.
הידיעה הזו חשפה בפנינו עולם חדש, שינתה את כללי המשחק ושכנעה את כל הספקנים. ביום שהמידע הגיע רצו איתו אנשי המודיעין ישר אלי, ואחר כך למאיר דגן, שנסע איתו היישר לראש הממשלה.
מהמידע שהגיע התברר שתפסנו את הפרויקט הסורי כמעט בדקה ה־90. אסד כמעט השלים את הכור והיה קרוב להישג עצום. חשוב להבין - אילו הכור היה מגיע לבשלות והופך לכור "חם", אי אפשר היה להשמיד אותו שכן פעולה כזו מסכנת את כל הסביבה לשנים ארוכות. התמונה שהצטיירה בפנינו היתה מדהימה ממש - עלינו על הכור ברגע האחרון שעוד אפשר היה לעצור את הפעלתו.
המידע חייב פעולה בטווח זמן קצר, וראש הממשלה הטיל על חיל האוויר לתכנן מבצע לפגיעה מהירה בכור. היה ברור שאי אפשר לשבת שנה ולתכנן, וכולנו נכנסנו לפעילות קדחתנית. לבסוף החליט ראש הממשלה ללכת על האופציה ה"רועשת" - תקיפה אווירית שלא מותירה מקום לספקות מי תקף בשטח.
אחד הטייסים עולה למטוס, לפני היציאה להפצצת הכור // צילום: דובר צה"ל
אחרי תקיפת הכור החליט אסד לא לתקוף את ישראל. הסיבה המרכזית לכך היתה שבעצם בניית הכור, הוא ביצע מהלך בלתי חוקי מבחינה בינלאומית. נוסף על כך, באותה תקופה ארה"ב שלטה במזרח התיכון ביד רמה. זה היה משטרו של ג'ורג' בוש הבן, והיה ברור שאם אסד יצעק או יעשה משהו - ארה"ב תצא מכליה.
מהבחינה הזו, ההימור של אסד ללכת על תוכנית גרעין ולבנות כור היה מהלך יותר מסוכן מהמהלך של איראן. אסד רץ עם פרויקט אחד עד הסוף, במקום נקודתי, ולא נע כמו איראן בכמה וכמה מקומות עם כמה מרכזים גדולים ומוכרים. ואם כבר מזכירים את איראן, צריך לדעת שמבחינת המוסד, הפעילות שלו היא הצלחה גדולה.
אסור להפקיר את האזור לפוטין
נכון, הסכם הגרעין עם המעצמות לא טוב, ואחריו איראן יכולה לכאורה להתקדם הלאה, אבל עד ההסכם איראן לא הגיעה ליכולת גרעינית - ואני יכול להרגיע את הציבור הישראלי ולומר שגם כיום ישראל פועלת בכל כוחה בתחום.
הבעיה המרכזית מול איראן, לפחות מבחינת הפרויקט הענק שלה בתחום הגרעין והטילים, היא שמדובר במדינה שישראל לבדה לא תוכל גם לתקוף וגם למנוע ממנה להתקדם. צריך להגיע לנשיא טראמפ, לשכנע אותו להישאר באזור ולדאוג שהוא ישכנע את שאר המעצמות לכפות על איראן הסכם המשך להסכם הנוכחי.
לכאורה, טראמפ צריך להגיד למדינות המערב שאם איראן לא רוצה להיות גרעינית, לא צריכה להיות לה בעיה עם הסכם נוסף. נוסף על כך, חשוב לשכנע את ארה"ב להישאר במזרח התיכון, ולא לנטוש את בעלות בריתה באזור. לא ייתכן שהממשל האמריקני יפקיר את האזור לוולדימיר פוטין ולרוסיה.
רם בן ברק הוא המשנה לראש המוסד לשעבר.
הביא לדפוס: אסף גולן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו