תעירו אותי כשנעבור להתקפה

כמו אחרי כל סבב לא מוצלח של הפצצות הדדיות, גם הפעם יקומו יודעי דבר ביטחוניסטים, ויכריזו בקול בס "הכנסנו להם חזק. זו התקיפה המשמעותית ביותר מאז...".

ככה זה אצלנו, מנצלים כול הזדמנות לדבר הרבה ולא לומר כלום, או גרוע יותר לעשות הרבה רעש ולא להשיג דבר. לאף אחד לא באמת אכפת שעוטף עזה הפך לאדמה חרוכה, שהשבויים והנעדרים עדיין לא חזרו הביתה ושהחמאס ימשיך הבוקר לחפור מנהרות, לייצר רקטות ולתכנן את הפיגועים הבאים. נו באמת, למה לתת לעובדות לקלקל את הכותרות.

למעלה מעשור שאצלנו לא הפנימו את האמת הפשוטה והכואבת – החמאס לא מכיר בזכותנו לחיות כאן. ולכן, החליט לנקוט באסטרטגיה של מלחמת התשה מלווה בטקטיקה של מלחמת תודעה, מתוך כוונה להתיש אותנו מבפנים, ליצור סדקים בהרתעה שלנו, להגביר את האחיזה האידאולוגית שלנו בקרב האוכלוסייה הפלשתינית ולייצר לעצמו בסיס לתמיכה בינלאומית. לא נעים להודות, אבל החמאס הצליח אודות לחוסר האונים שלנו לממש את כל מטרותיו.

אנחנו מותשים, מעל כל במה אנחנו מצהירים כי ישראל אינה מעוניינת במלחמה. אנחנו לא סומכים באמת על יכולתנו להכריע את האויב ולכן אנחנו רצים בכול פעם מחדש ומבקשים מהמצרים, מהטורקים ומהקטארים "תעצרו אותנו". העולם הערבי סביבנו כבר מבין שאנחנו לא מוכנים לשלם את מחיר הניצחון, את מחיר ההכרעה שתביא לשלום או לכל הפחות לדו-קיום.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

במקום להגיע לאויבנו הביתה ולחסל אותם, אנחנו שולחים טייסים נהדרים בלבוש רופאים לנסות ולהוציא לפועל "מכה משמעותית כירורגית". אצלנו עוד לא הבינו כי לא כל מה שעובד על איראנים בסוריה עובד על מדינת החמאס בעזה.

העזתים מוכיחים בכל בוקר מחדש שהאביב הערבי לא הגיע לרצועה. עם כל המצוקה והעוני, אף פלשתיני לא התקומם ולא יתקומם. החמאס נותן לתושבי הרצועה תקווה ואמון כי ישובו לכבוש ולהתיישב בפלשתין.

העימותים הצבאיים מול ישראל רק מספקים להם הוכחה שהם מסוגלים, ההסכמים הזמניים מחזקים את מעמדם. החמאס כבר הבין מזמן כי בתקשורת העולמית ילד או אישה שעומדים מול טנק או מול חיילים חמושים, מעוררים אהדה. אין מה לעשות, זו המלחמה הארורה שבפניה אנחנו ניצבים.

אם נמשיך להשאיר את היוזמה בידיו של החמאס, יהיו אלה איסמעיל הניה ויחיא סינוואר שיחליטו מתי לומדים באשכול, כמה אנשים יהיו בחתונה הבאה בשדרות ומי יכול לצאת לעבודה בשדות שער הנגב.

במקרה כזה כדאי לשקול לחזור לימים של מסכה, ניילונים ומים קרים, זה עזר בימים ההם להתגבר על התסכול. אנחנו חייבים לקחת אחריות על העתיד ולקבל החלטות אמיצות שתכליתן חיסול כוחו הצבאי של החמאס כדי שיהיה ניתן להסכים ביחד לחיות בשגרה נורמלית משני צידי הגדר. אין לנו ברירה אלא לנצל את הכוח ההגנתי שלנו ולצאת בחוכמה להתקפה, להכריע את החמאס אצלו בבית, מעל ומתחת לאדמה.