במשך שני עשורים תמימים, מאז נחיתת גשושיות הוויקינג ב-1976, נאס"א לא הצליחה להחזיר חללית פעילה למסלול סביב מאדים. כוכב הלכת האדום נותר מסתורי, מרוחק וקפוא. כל זה השתנה ב-7 בנובמבר 1996, כאשר משגר דלתא 2 המריא מקייפ קנוורל ונשא עימו את ה-Mars Global Surveyor (MGS) - מקפת שנועדה למפות את מאדים ברזולוציה חסרת תקדים, וסללה במו ידיה את עידן המחקר המודרני של כוכב הלכת.
סיום בצורת של 20 שנה: משימת המאדים המוצלחת הראשונה של נאס"א מאז צמד גשושיות ויקינג ב-1975.
עדויות ראשונות לזרימת מים: זיהוי ערוצים טריים במדרונות שהעידו על פריצות מים קצרות בהווה הגיאולוגי.
המינרל ששינה את התוכניות: גילוי המטיט בקוטב הדרומי הוביל ישירות לקביעת אתרי הנחיתה של ספיריט ואופורטיוניטי.
תחנת ממסר חללית: העברת נתונים ומידע קריטי מרובר סוג'ורנר (Pathfinder) ומרכבי השטח על הקרקע.
אובדן טרגי בגלל תמרון בודד: חשיפה מקרית של סוללה לשמש גרמה להתחממות יתר, והחללית השתתקה לנצח בנובמבר 2006.
המקפת פעלה במשך עשור שלם - הרבה מעבר לתוחלת החיים המקורית שיועדה לה - ושלחה לכדור הארץ יותר מ-240 אלף צילומים ברמת פירוט שלא נראתה עד אז. בין ממצאיה המרכזיים היו גילוי ערוצי סחף טריים שהעידו על זרימת מים נוזליים בהתפרצויות קצרות, ועדויות לשינויי אקלים פעילים בקוטב הדרומי.
הממצא הדרמטי ביותר היה זיהוי מרבצי המטיט - מינרל ברזל שנוצר כמעט תמיד בסביבה מימית עשירה. הגילוי הזה הוביל את מדעני נאס"א לשגר את צמד רכבי השטח "Spirit" ו"Opportunity" בדיוק אל אותם אתרים, שם הם אכן אימתו את קיומו של המינרל ואישרו כי מאדים היה בעבר כוכב לכת לח ובעל תנאים לקיום חיים.
מהי "מקפת ממסר" ומדוע הרוברים צריכים אותה?
רכבי שטח שנוחתים על מאדים מצוידים במשדרים חלשים יחסית כדי לחסוך במשקל ובחשמל, ואין להם די כוח לשדר כמויות אדירות של תמונות וסרטונים ישירות לכדור הארץ מעבר למרחק של מאות מיליוני קילומטרים.
המקפת (או באנגלית, ה-Orbiter), שמקיפה את מאדים מגובה נמוך, משמשת כנתב Wi-Fi חללי. הרוברים משדרים אליה את כל המידע בעוצמה נמוכה כשהיא חולפת מעליהם, והיא אוגרת את הנתונים, מגבירה אותם ומשדרת אותם בעזרת אנטנת ענק היישר לרשת החלל העמוק (DSN) של נאס"א בכדור הארץ.
סופה של ה-MGS הגיע בנובמבר 2006, בדיוק עשור לאחר שיגורה. במהלך פקודת תמרון שגרתית להזזת הלוחות הסולאריים, אחת הסוללות נחשפה בטעות לקרינת שמש ישירה. הסוללה התחממה יתר על המידה והובילה לקריסת מערכת החשמל הראשית. החללית נכנסה למצב בטוח, איבדה את הכיוון לכדור הארץ והשתתקה לנצח. למרות סופה הפתאומי, המורשת המדעית שלה מלווה כל רכב שטח, מסוק וגשושית שנמצאים על אדמת מאדים עד היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו