התפרצויות הענק בשמש - ואזהרת המדענים לגבי כדור הארץ

השמש ממשיכה להפגין פעילות סולארית עוצמתית, גם בעת שהיא נכנסת לשלבי הדעיכה של המחזור הנוכחי. נתונים של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארה"ב (NOAA) חשפו כי כתם שמש שסומן כאזור פעיל AR 4513, שיגר התפרצות סולארית חזקה בדרגה M8.1 - עוצמה הגבולית לדרגת X המקסימלית.

ההתפרצות, שהתרחשה ב-20 באוגוסט בשעה 11:42 (שעון בינלאומי), לוותה בפליטת מסה עטרתית (CME) מהירה שנעה בחלל במהירות של כ-1,200 קילומטרים לשנייה. עם זאת, מאחר שהאזור הפעיל היה ממוקם אז בקצה המזרחי של השמש, ענן הפלזמה הראשוני נפלט בזווית שהחטיאה את כדור הארץ.

האפלת רדיו ומעבר מול כדור הארץ

על אף שענן הפלזמה הראשוני חלף בחלל הפתוח, פעימת קרינת הרנטגן השפיעה באופן מיידי על היונוספירה בצד המואר של כדור הארץ. במרכז החיזוי למזג אוויר בחלל (SWPC) סיווגו את האירוע כהאפלת רדיו בדרגה R2 (מתונה בסולם של 1 עד 5), אשר גרמה להפרעות זמניות בתדרי קשר גבוהים (HF) עבור מפעילי תעופה וספנות.

"האירוע לווה בפליטת רדיו מסוג Type II, המהווה חתימה מובהקת לקיומו של גל הלם מהיר במיוחד בעטרה הסולארית", הסבירו חוקרי מזג אוויר בחלל. סיבובו העצמי של הכוכב (הנע בקצב של כ-13.2 מעלות ביממה) הוביל את הכתם לחצות את קו האמצע (Central Meridian) סביב 26 באוגוסט, כשהוא ממוקם ישירות מול כדור הארץ בשיא חלון ההשפעה הפוטנציאלי שלו.

סיווג מגנטי והתנהגות שלב הדעיכה

כתם השמש AR 4513 הציג קצב התפתחות חריג כשייצר ארבע התפרצויות מסוג M בתוך פחות מיממה אחת בלבד עם כניסתו לטווח התצפית. בעוד שבתחילה סווג במבנה Beta פשוט יחסית בשל עיוות תצפיתי (Foreshortening) על שפת הדיסקה, תנועתו איפשרה לחוקרים לבחון את המורכבות המגנטית שלו ואת הפוטנציאל לייצור התפרצויות עוצמתיות מסוג X.

מבחינה היסטורית, מדענים מציינים כי סופות גאומגנטיות משמעותיות מתרחשות לעיתים קרובות דווקא בשנים שלאחר שיא המחזור הסולארי (שנרשם בסוף 2024), כפי שקרה באירועי אוקטובר 2003 ומרץ 1989. מודלים של NOAA ממשיכים להצביע על סיכוי של כ-30% עד 35% להתפרצויות נוספות בדרגת M, לצד הסתברות של כ-5% לאירוע בדרגת X.

סכנת סופות חלקיקים לקראת ספטמבר

עם המעבר של הכתם לחצי המערבי של השמש לקראת תחילת ספטמבר, מוקד המעקב המדעי משתנה: קווי השדה המגנטי הבין-פלנטרי ("ספירלת פארקר") יוצרים חיבור ישיר בין האזור המערבי של השמש לכדור הארץ. מיקום זה מגביר את הפוטנציאל לסופות חלקיקים אנרגטיים (סופות פרוטונים), תרחיש המצריך מעקב מצד מפעילי לוויינים ונתיבי תעופה קוטביים.

נוסף על כך, המגנטוספירה של כדור הארץ מציגה רגישות מוגברת ככל שמתקרב יום השוויון הסתווי (תופעה המוכרת כאפקט ראסל-מקפרון). כל פליטת פלזמה נוספת שתתרחש בחלון זמנים זה עשויה להתחבר בעוצמה רבה יותר לשדה המגנטי של כדור הארץ, ולחולל סופות גאומגנטיות שיובילו בין היתר למופעי זוהר קוטב (אורורה) בקווי רוחב נמוכים מהרגיל.