"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אמיתי לגמרי: המקום היחיד בעולם שבו מים נשפכים למעלה

סכר הובר הוא אחד הידועים בעולם - ואחת העובדות הכי מפתיעות לגביו היא שכששופכים מעליו מים, לפעמים הם "יישפכו" למעלה. למה זה קורה?

, עודכן
0השמעה
מים נשפכים למעלה בסכר הובר , המחשה באמצעות GPT Image 2
מים נשפכים למעלה בסכר הובר. צילום: המחשה באמצעות GPT Image 2

יש סרטונים באינטרנט שגורמים לך לעצור ולחשוב שאולי פספסת שיעור חשוב בפיזיקה: אדם עומד על סכר הובר, שופך מים מבקבוק, ובמקום שהמים ייפלו למטה כמו כל דבר נורמלי בעולם, הם עפים חזרה למעלה. לרגע זה נראה כאילו מצאו מקום בכדור הארץ שבו כוח הכבידה יצא להפסקת קפה.

אז לא. אין שם שער לעולם אחר, אין תקלה ביקום, וכוח הכבידה עובד מצוין. מה שרואים בסרטונים הוא קרב קטן ומרהיב בין מים, רוח ומבנה בטון עצום.

המקום שבו מים מרמים את הכבידה

סכר הובר נמצא על נהר קולורדו, בגבול שבין נבאדה לאריזונה, והוא סכר קשת כבידה ענק שבנוי בתוך קניון צר. המבנה שלו לא רק עוצר מים ומייצר חשמל, הוא גם משנה את הדרך שבה האוויר זז סביבו. כשהרוח נעה דרך הקניון ופוגעת בקיר העצום והמעוגל של הסכר, חלק מהאוויר נדחף כלפי מעלה. זה יוצר זרם אוויר עולה, ובימים מסוימים הוא מספיק חזק כדי להרים טיפות מים קלות חזרה למעלה.

לתופעה הזאת יש קרובי משפחה בעולם התעופה; טייסי דאונים מכירים היטב את הרעיון של אוויר שעולה בגלל פני שטח. כשאוויר אופקי פוגש הר, גבעה או מדרון, הוא נאלץ לטפס מעליהם, וכך נוצר עילוי שמאפשר לדאון להישאר באוויר בלי מנוע. נאס״א מסבירה שדאונים יכולים להרוויח גובה כשהם נכנסים לכיסי אוויר שעולים מהר יותר מקצב הירידה שלהם.

במקרה של סכר הובר, הקניון והקיר הענק גורמים לאפקט דומה: הרוח מגיעה, פוגעת במכשול, ונדחפת למעלה. עכשיו תוסיפו לזה זרם מים שיוצא מבקבוק. הוא לא נשאר תמיד גוש אחיד וכבד. די מהר הוא מתפרק לטיפות קטנות ולרסס. וככל שהטיפות קטנות יותר, יש להן פחות מסה ביחס לשטח הפנים שלהן, ולכן הרוח יכולה לדחוף אותן בקלות רבה יותר.

זה כל הטריק. לא מים שמנצחים את כוח הכבידה, אלא טיפות קטנות שמפסידות לרוח חזקה מאוד.

זו גם הסיבה שהתופעה לא מתרחשת תמיד. ביום רגוע, בלי רוח מתאימה, המים פשוט יישפכו למטה ויתנהגו כמו מים רגילים ומשעממים. אבל כשיש זרם אוויר חזק שעולה לאורך פני הסכר, המים מקבלים דחיפה הפוכה, והסרטון נראה כמו קסם.

מה שהופך את זה לכל כך יפה הוא שזה לא קסם בכלל. זה בדיוק מסוג הרגעים שבהם פיזיקה פשוטה נראית יותר טוב מאפקטים בסרט. קיר בטון, רוח, קצת מים, וזווית צילום טובה, ופתאום כל האינטרנט בטוח שמישהו מצא אזור בלי כבידה ליד לאס וגאס.

אז אם תגיעו פעם לסכר הובר ותנסו לשפוך מים מהבקבוק, אל תתאכזבו אם כלום לא יקרה. היקום לא פחות מרגש, פשוט באותו יום הרוח כנראה לא שיתפה פעולה.

ובינינו, גם זה שיעור חשוב: לפעמים כדי לגרום למים לעלות למעלה, לא צריך לבטל את חוקי הטבע. מספיק להבין איך הם עובדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר