אתר ההתרסקות של הרקטה של מאסק על הירח. צילום: אי.אף.פי

אף אחד לא ראה: הרקטה של אילון מאסק התרסקה על הירח

השלב העליון של רקטת Falcon 9 התרסק ביום רביעי על הירח במהירות של כ-8,700 קמ"ש • למרות שהאסטרונומים נערכו מראש לאירוע ההיסטורי, אף טלסקופ כדור הארץ לא תיעד את רגע הפגיעה • הראייה היחידה להתרסקות היא ענן כימי של נתרן וליתיום

[object Object]

במשך למעלה משנה נע השלב העליון של רקטת Falcon 9 מבית SpaceX במסלול לא יציב בחלל, כתוצאה מהשפעות כבידה משולבות של כדור הארץ, השמש והירח. ביום רביעי האחרון המסלול הזה הגיע לסיומו המוחץ, כשהטילים הסיניים והאמריקניים רושמים פרק נוסף בצפיפות הגוברת סביב הירח: הרקטה סטתה ממסלולה והתרסקה בעוצמה על אדמת הירח.

למרות שהמועד והמיקום המדויקים של ההתרסקות היו ידועים מראש והמוני אסטרונומים כיוונו את הציוד המתקדם ביותר לכיוון הירח במטרה לתפוס מבזק אור, רגע הפגיעה עצמו לא צולם. תנאי התאורה המורכבים והמיקום הפיזי של נקודת הפגיעה היקשו על הפקת צילום ישיר של הרקטה, שטסה במהירות של כ-8,700 קמ"ש.

אתר ההתרסקות של הרקטה של מאסק על הירח, צילום: מתוך X

עם זאת, הוכחה עקיפה אך חד-משמעית הגיעה ממצפה הכוכבים האירופי הדרומי (ESO) בצ'ילה. מדענים המפעילים את ה-Very Large Telescope זיהו סילון כימי של נתרן וליתיום שהופיע דקות ספורות לאחר זמן ההתנגשות המשוער. במערכת המדעית מעריכים כי הנתרן שנפלט נפלט מאדמת הירח בעקבות המכה, בעוד הליתיום הגיע משרידי הרקטה עצמה.

"המדענים זיהו ענן חומרים ייחודי דקות לאחר הפגיעה. הנתרן מגיע מהרכב אדמת הירח שהועפה באוויר, והליתיום הוא חותמת המסלול של הרקטה עצמו," דיווחה סוכנות הידיעות AP.

זבל חללי ומאבק על הרגולציה

על פי הערכות ראשוניות של סוכנות החלל האמריקנית (NASA), עוצמת המכה יצרה על פני הירח מכתש חדש בקוטר של כ-18 מטרים ובעומק של כ-3.5 מטרים, תוך פיזור ענן אבק וסלעים נרחב. תמונות ראשונות של האזור מתוכננות להתפרסם בימים הקרובים, כאשר לוויין ה-LRO של נאס"א ולוויין מחקר דרום-קוריאני יעברו מעל נקודת ההתרסקות.

האירוע הנוכחי מציף פעם נוספת את הבעיה ההולכת ומתרחבת של פסולת חלל והיעדר רגולציה אוכפת בחלל העמוק. בהיעדר תיעוד רשמי או צילום בזמן אמת, הרשתות החברתיות הוצפו במהירות בסרטונים ותמונות מזויפות שנוצרו בבינה מלאכותית המתארים כביכול את רגע ההתרסקות.

חשוב לציין כי זוהי אינה הפעם הראשונה ששאריות משגרים פוגעות בירח - ב-2022 הייתה זו רקטה סינית שהתרסקה באופן דומה. כמו כן, ככל שחברות פרטיות ומדינות מגבירות את הקצב של משימות ירחיות, הניהול של שלבי רקטות שנותרים במסלול ללא יכולת ניווט גורם לסכנה בטיחותית אמיתית לתשתיות עתידיות על הירח.

טיל של חברת SpaceX ממריא ממתחם השיגור בפלורידה, צילום: AP

תזכורת: טיל של חברת SpaceX, שאורכו 12 מטרים ומסתו 4,500 קילוגרמים, התנגש השבוע בירח במהירות עצומה. הפגיעה, שחררה אנרגיה השקולה לפיצוץ כשלוש טונות TNT, יצרה מכתש חדש סמוך לשוליו המוארים של הירח. ב-SpaceX הבהירו כי מדובר בהתרסקות בלתי מכוונת, שנבעה משילוב של כוחות כבידה ופעילות שמש שהסיטו את גוף הרקטה למסלול ללא מוצא.

אתר ההתרסקות של הרקטה של מאסק על הירח, צילום: רויטרס

הרקטה שימשה במקור בינואר 2025 לשיגור שתי נחתות פרטיות - בהן Blue Ghost שהשלימה נחיתה היסטורית. מומחי חלל ציינו כי ניתן היה למנוע את התאונה אילו השלב העליון היה מוסט מראש למסלול סביב השמש. זוהי הפעם השנייה בלבד שבה חלק מטיל נטוש מתרסק בטעות על הירח (לאחר מקרה דומה עם טיל סיני ב-2022), לצד התרסקויות עבר מבוקרות או כשלים של נחתות כמו "בראשית" הישראלית.

אף שהאירוע אינו מסכן דבר ומציע הזדמנות מדעית קטנה לבחון את החומרים שהועפו מהקרקע, הוא מעורר דאגה מוצדקת. בנאס"א וב-SpaceX כבר דנים בדרכים למנוע מקרים דומים בעתיד, במיוחד לקראת הקמת בסיסים קבועים על הירח במסגרת תוכנית "ארטמיס" - שבהם פסולת חלל משוטטת מהווה סיכון ממשי לתשתיות.

הפצצה המתקתקת במסלול

שישים שנות פעילות חלל הותירו את המסלול הסובב את כדור הארץ צפוף ומסוכן מאי פעם. יותר מ-46 אלף עצמים גדולים - במשקל כולל של כ-17 אלף טונות - מנוטרים כיום באופן רציף, אולם מדובר רק בקצה הקרחון. מאות אלפי שברי מתכת קטנים, חלקיהן של רקטות ישנות, לוויינים תקולים ושרידי פיצוצים היסטוריים, נעים במהירויות של עשרות אלפי קמ"ש ומהווים איום מתמיד על התשתיות הקריטיות המפעילות את חיי היומיום.

הסיכון הגדול ביותר נובע מתהליך שרשרת המכונה "סינדרום קסלר". מצב שבו צפיפות הפסולת במסלול הנמוך מגיעה לנקודת אל-חזור, שבה כל התנגשות יוצרת אלפי שברים חדשים שמחוללים התנגשויות נוספות, עד לשתוק כמעט מוחלט של היכולת לשגר לוויינים. עם התרחבות תוכניות התקשורת המסחריות ושיגורן המתוכנן של מאות אלפי לוויינים חדשים בשנים הקרובות, העומס במסלול חוצה את כל הגבולות.

להקה של 9 לווייני מחקר שבנו תלמידי תיכון, צילום: משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

לצד הסכנה הרציפה ללוויינים פעילים, שברי סלע ומתכת מסיביים המאבדים את מסלולם עלולים לעבור חדירה בלתי מבוקרת לאטמוספירה ולסכן אזורים מיושבים. ללא אימוץ של פרוטוקולים בינלאומיים קשיחים לפינוי לוויינים בסוף חייהם וטכנולוגיות להסרת פסולת אקטיבית, החלל הקרוב עלול להפוך תוך עשורים ספורים מאזור התרחבות טכנולוגי לזירה מסוכנת ובלתי שמישה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...