החריב עולמות: התגלית המצמררת של נאס"א - בקצה מערכת השמש

ירחים קטנים של נפטון וטבעות האבק המקיפות את כוכב הלכת עשויים להיות שרידים של עולם קדום שהתפרק לפני מיליארדי שנים. כך עולה מניתוח חדש של תצפיות מטלסקופ החלל ג'יימס ווב של נאס"א, שבו זוהו מינרלי חרסית עשירים במגנזיום - סימן לתהליכים שהתרחשו בעבר בתוך גופים גדולים בהרבה.

המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Science Advances, מצביע על האפשרות כי הירח הגדול של נפטון, טריטון, שנלכד בעבר על ידי כוח המשיכה של כוכב הלכת, חולל שרשרת התנגשויות שהרסה את מערכת הירחים הקדומה של נפטון ויצרה מחדש את הירחים הקטנים שאנו רואים כיום.

החוקרים זיהו את המינרלים העשירים במגנזיום בירחים הפנימיים הקטנים של נפטון - פרוטאוס, לריסה וגלטאה - וכן בטבעות האבק הפנימיות של כוכב הלכת. לדברי החוקרים, מינרלים מסוג זה נוצרים לאחר אינטראקציה ממושכת בין מים נוזליים לסלע. הקושי הוא שהירחים הקטנים והקרים של נפטון אינם יכולים כיום לקיים תנאים כאלה בעצמם. לכן, החוקרים מעריכים כי החומרים הגיעו מתוך גופים גדולים יותר שנהרסו בעבר, כאשר פנים הירחים הקדומים נחשף והתפזר בחלל.

נפטון נמצא במרחק של כ-30 פעמים המרחק של כדור הארץ מהשמש, והוא מוקף ב-16 ירחים מוכרים. מערכת הירחים שלו שונה מזו של צדק, שבתאי ואורנוס, שבהם הירחים הגדולים נעים במסלולים מסודרים יחסית סביב כוכבי הלכת.

בנפטון המצב חריג יותר - טריטון לבדו מכיל יותר מ-99% מהמסה הכוללת של מערכת הירחים של כוכב הלכת.

לפי החוקרים, ההסבר המרכזי למבנה החריג הוא טריטון עצמו. ההערכה היא כי הירח הגדול נוצר הרחק יותר מהשמש, באזור חגורת קויפר - אזור מרוחק במערכת השמש שבו נמצאים גופים קפואים רבים - ונלכד על ידי כוח המשיכה של נפטון בתקופה הסוערת הראשונה של מערכת השמש, בתוך מיליארד השנים הראשונות לאחר היווצרותה (לפני כ-4.5 מיליארד שנים).

לאחר לכידתו, כוח המשיכה של טריטון ככל הנראה ערער את יציבותם של הירחים הקדומים של נפטון וגרם להם להתנגש זה בזה. השברים שנוצרו מההתנגשויות התאחדו בהמשך ויצרו את הירחים הקטנים ואת חלק מהחומר שמרכיב כיום את הטבעות.

אחד הסימנים התומכים בתיאוריה הוא מסלולו החריג של טריטון: הוא מקיף את נפטון בכיוון הפוך לכיוון הסיבוב של כוכב הלכת - תנועה המכונה "מסלול נסיגתי". מאפיין זה מחזק את האפשרות שהוא לא נוצר במקום שבו הוא נמצא כיום.

"הפנים של ירחים קפואים גדולים בדרך כלל מוסתרות מאיתנו לחלוטין, כשהן קבורות מתחת לשכבות עבות של קרח מים ונגישות רק באמצעות מודלים והסקת מסקנות", אמרה ריילי דייוויס, מדענית בתחום מדעי כוכבי הלכת שהובילה את המחקר. לדבריה, במקרה של נפטון, ההתנגשות הקדומה "הפכה למעשה את העולמות העתיקים האלה מבפנים החוצה", ואפשרה לחוקרים לבחון חומרים שבדרך כלל היו נשארים מוסתרים.

החוקרים מציינים כי קיימת גם אפשרות חלופית: גוף אחר בגודל דומה לפלוטו מחגורת קויפר התקרב מדי לנפטון ונקרע בעקבות כוח המשיכה שלו. עם זאת, הם מעריכים כי תרחיש זה פחות סביר מהאפשרות של לכידת טריטון.

החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם מוכיחים באופן סופי את התרחיש, אך הם מחזקים את ההערכה שאירוע בודד וחריג יכול היה לשנות לחלוטין את המבנה של מערכת ירחים שלמה. "זוהי דוגמה חיה לאופן שבו אירוע אקראי אחד יכול לשנות באופן יסודי את הארכיטקטורה של מערכת פלנטרית", אמרה דייוויס.