הפיזיקה של ווסטרוז: האם הדרקונים של "בית הדרקון" מסוגלים לעוף?

עם חזרתה של סדרת הפנטזיה המצליחה של HBO, "בית הדרקון", לעונה שלישית, חיות המחמד המכונפות ויורקות האש של שושלת טארגאריין חוזרות למרכז הבמה. מדי שבוע אנו צופים במפלצות הענק הקשקשיות הללו מנהלות קרבות אפיים, ומטילות אימה על תושבי ווסטרוז באמצעות שאגתן המהדהדת למרחקים.

אך מעבר לפחד ולעוצמה, הצופה הביקורתי לא יכול שלא לתהות: האם אמצעי התחבורה העיקרי שלהן - התעופה - בכלל אפשרי מבחינה מדעית? הדרקונים אולי אינם אמיתיים (למרבה צערה של מערכת טכנולוגיה "היום"), אבל לו היו כאלה, האם הם היו מסוגלים לנוע כפי שהם עושים בסדרה?

החדשות הרעות: הדרקונים לא היו ממריאים

נתחיל בשורה התחתונה המאכזבת עבור מעריצי הסדרה (והמערכת עצמה). הדרקונים של ווסטרוז, כפי שהם מעוצבים כיום, לא היו מסוגלים לעוף במציאות. לדברי מייקל חביב, ביו-מכניקאי בעל שם עולמי ומומחה לרובוטיקה בהשראת ביולוגיה, גופם של הדרקונים פשוט גדול ומסיבי מדי כדי לתמוך בתעופה.

חביב מסביר כי הזנבות הארוכים והכבדים שלהם היו מושכים אותם כלפי מטה, וגורמים לחרטום שלהם להתרומם מעלה בצורה לא נשלטת. יתרה מכך, ייצור הכוח הדרוש כדי להרים גוף דחוס בגודל של מטוס נוסעים מסחרי היה גורם לשבירת העצמות שלהם תחת העומס.

"אתה לא צריך להיות מומחה למכניקת אוויר כמוני כדי לדעת שאם תרכיב את הכנפיים ממש בחזית של בואינג 747, הוא לא יטוס", אומר חביב אתר Popular Science. אבל חביב, שחקר בין היתר כיצד יצורי ענק אמיתיים כמו הפטרוזאורים הצליחו לעוף בתקופת הדינוזאורים, מוסיף מיד סייג חשוב: למרות שהם אינם מסוגלים לעוף מדעית, הושקעה כמות מרשימה של מחשבה מדעית ופרטים ביו-חומריים בעיצוב שלהם, כדי לגרום לזה להיראות כאילו הם מסוגלים.

העובדה שרוב הצופים לא מכבים מיד את המסך כשהם רואים דרקונים ענקיים נוסקים בשמיים היא ניצחון עצום לאמנות השעיית הספק.

     

View this post on Instagram

           

אמנות זו, באופן אירוני, דורשת ידע עמוק דווקא במדע של יצורים מעופפים אמיתיים. "אתה מנסה למזער את מספר הדברים שהמוח צריך לקבל באותו רגע", מסביר חביב. במילים אחרות, ככל שהעיצוב נשען יותר על עקרונות ביולוגיים מוכרים, כך קל יותר לצופה להאמין בבלתי אפשרי.

"משחקי הכס" נגד "בית הדרקון"

סדרת האם, "משחקי הכס", הציגה שלושה דרקונים בלבד (דרוגון, ראיגאל וויסריון), כולם אחים, דומים יחסית בצורתם ובגודלם. "בית הדרקון", המתרחשת בעידן מוקדם יותר שבו הדרקונים היו נפוצים בהרבה, משנה את הכללים ומציגה לפחות 17 דרקונים מכונפים בעלי צורות, גדלים ומאפיינים שונים לחלוטין.

כדי לסבר את האוזן לגבי קנה המידה, עד סוף הסדרה המקורית, במאי "משחקי הכס", מאט שאקמן, אמר כי שלושת הדרקונים הגיעו לגודל של מטוסי בואינג 747.

פרופסור גיא גראטון מאוניברסיטת קרנפילד, מהנדס ביו-מכני, ביצע חישובים והעריך כי משקלו של כל דרקון כזה עמד על כ-2,600 קילוגרם - בערך משקלו של פיל אפריקני קטן או טנדר גדול. הוא העריך את שטח הכנפיים הכולל של הדרקונים בכפי שניים מאורך גופם, כ-64 מ"ר.

לעומת זאת, וגאר, הדרקונית העצומה והמטילה אימה שבה רוכב הנסיך איימונד ב"בית הדרקון", גדולה לפחות פי שלושה מהדרקונים של דאינריז.

מה "בית הדרקון" עושה נכון?

חביב מדגיש כי כדי שדרקון ייראה סביר מבחינה ביו-מכנית, הוא זקוק לחזה שרירי ועוצמתי, לב עצום ומבנה עצמות חלול, בדומה לעופות. בעוד שמגבלות הגודל הבסיסיות מונעות מהדרקונים של HBO לעוף במציאות, אלו שנוצרו עבור הסדרה עושים עבודה טובה יותר מרובם בלהעניק את התחושה שהם מסוגלים לכך.

האלמנט החשוב ביותר, לפי חביב, הוא שהדרקונים מרגישים עצומים וכבדים. כשהם מנסים להמריא מהקרקע, הם מציגים באופן עקבי מאמץ רב, מה שמאותת לצופה על משקלם ועל כוחם המדהים. חביב מסביר כי כדי לעוף, כל יצור צריך להתגבר על השפעת כוח הכבידה על המסה שלו, מה שדורש כוח קיצוני.

אנשים, גם אלה שאין להם שום רקע ביו-מכני, בעלי חוש אינטואיטיבי למה שנראה נכון מבחינת קנה מידה. "אם זה לא פועל כמו משהו כבד, אז המוח שלך אומר, 'טוב, משהו פה שבור כי אני רואה נפח עצום, אבל הוא פועל כאילו הוא צף'", אומר חביב. "ואז שברת את זה. עכשיו המוח שלך מנסה להבין את זה, וניתקת מהסיפור".

הפאזל של הדרקון: בין אקולוגיה למכניקה

במונחים של דיוק מדעי טהור, חביב סבור שהסדרה המקורית מצאה את ה"נקודה המתוקה" עם הדרקונים שלה. על ידי הצגת צורות וגדלים רבים יותר של דרקונים, "בית הדרקון" מאלצת את הצופה לקבל יותר "אי-אפשרויות". אך זה לא בהכרח חיסרון. "בית הדרקון", הרבה יותר מסדרת האם, היא סדרה שנועדה להשקיע את הצופים במסורת ובמיתולוגיה של הדרקונים עצמם. בעולם בדיוני שבו הדרקונים היו נפוצים יותר ובעלי שושלות שונות, הכרחי שהם ייראו מגוונים.

עיצוב הדרקונים סובל מטרייד-אוף בין המראה הפיזי והמגוון הוויזואלי מצד אחד, לבין האופן שבו הם נעים בצורה מדויקת ומתאימים לחוקי הפיזיקה מצד שני. במילים אחרות, האקולוגיה והמכניקה נמצאות לעיתים קרובות בסתירה. נטייה לכיוון האקולוגיה משרתת את בניית העולם, בעוד שנטייה לכיוון הביו-מכניקה מסייעת לאמינות המיידית.

במקרה של "בית הדרקון", העדפת האקולוגיה משרתת טוב יותר את מטרת הסיפור. חשוב יותר להבין כיצד הדרקונים השונים הללו מתייחסים זה לזה ולסביבתם, מאשר שהם ייראו כאילו הם באמת יכולים לעוף.

המיתוס שמאחורי המפלצת

כאשר HBO מייצרת דרקונים, היא מתחרה במסורת עתיקת יומין. התיאור העתיק ביותר של יצור דמוי דרקון מתוארך לפני לפחות 4,000 שנה, וגרסאות של היצור המיתולוגי חוצות תרבויות ואוקיינוסים, ומופיעות באירופה העתיקה, בסין ובמסו-אמריקה.

בספרו "An Instinct for Dragons", האנתרופולוג דייוויד א. ג'ונס מתייחס לדרקונים כאל "המפלצת העתיקה ביותר, הראשונה והבסיסית ביותר". ג'ונס טוען שהתבנית הסטנדרטית שרוב האנשים מדמיינים כשהם חושבים על דרקון - כנפיים, קשקשים זוחליים ושיניים חדות - היא סוג של שילוב של הטורפים המוקדמים ביותר של האנושות.

בתקופות קדומות אלה, מפגש עם חיה גדולה כמו נחש ענק, יגואר או עוף דורס יכול היה להסתיים במוות. הפחד מאותם טורפים, טוען ג'ונס, עבר מדור לדור בפולקלור והפך לדרקון הכולל-כל.

מומחים אחרים, כמו ההיסטוריונית מאוניברסיטת סטנפורד אדריאן מאיור, טוענים שהדרקונים היו למעשה דרך עבור בני אדם קדומים להבין מאובנים עצומים של דינוזאורים שמצאו. ללא הבנה של התיעוד הארכיאולוגי, המטיילים הללו דמיינו שהעצמות הענקיות שמצאו שייכות ליצורים שנפלו לאחרונה, וחלקם יצרו סיפורים על חיילים אמיצים שהרגו את אותם דרקונים דמיוניים.

ללא קשר למקורם, לבני האדם היה מספיק זמן לשכלל את הדרקונים שלהם. זוהי תשבחת עצומה, אם כן, כאשר מייקל חביב אומר שהדרקונים של HBO, ובמיוחד אלו שבסדרה המקורית "משחקי הכס", הם בין הטובים ביותר שראה.