לא מהחלל ולא מהמפץ הגדול: חוקרים גילו מאיפה מגיע "הזמזום המסתורי"

אחת התעלומות המסקרנות ביותר בעולם האקוסטיקה, המכונה "The Hum", עשויה לקבל סוף סוף הסבר. מחקר שפירסמו חוקרים מגרמניה ונורווגיה בכתב העת PLOS One , מצא כי במקרים רבים מקורו של הזמזום אינו חיצוני כלל, אלא נוצר בתוך מערכת השמיעה עצמה. הזמזום הנמוך והמתמשך, שלדברי אנשים ברחבי העולם נשמע ללא הפסקה כבר יותר מ-50 שנה, עשוי לנבוע במקרים רבים ממערכת השמיעה עצמה ולא ממקור סביבתי.

התופעה תועדה במשך עשרות שנים במדינות שונות. אנשים שתיארו אותה סיפרו על רעש נמוך ומתמשך, בעיקר בשעות הלילה, שלעתים רק חלק קטן מהאוכלוסייה באזור מסוגל לשמוע. במשך השנים הוצעו לה הסברים רבים - החל במתקנים תעשייתיים וקווי מתח גבוה ועד תופעות טבע, אך אף אחד מהם לא הצליח להסביר את כלל המקרים. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים 28 משתתפים שדיווחו כי הם שומעים את הזמזום באופן קבוע. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם מדובר ביכולת חריגה לשמוע תדרים נמוכים במיוחד, או שמקור התחושה פנימי.

הממצאים הראו כי רק שניים מהמשתתפים הפגינו רגישות יוצאת דופן לתדרים נמוכים במיוחד. בנוסף, החוקרים לא מצאו אצל המשתתפים פליטות אוטואקוסטיות ספונטניות בתדרים שמתחת ל-900 הרץ. מדובר בצלילים זעירים שהאוזן הפנימית יכולה לייצר באופן טבעי ושניתן למדוד באמצעות ציוד מתאים.

על בסיס הממצאים, מסיקים החוקרים כי אצל רבים מהאנשים הסובלים מהתופעה, ההסבר הסביר ביותר הוא טינטון סובייקטיבי בתדר נמוך - כלומר צליל שנוצר על ידי מנגנונים עצביים במערכת השמיעה, אף שהאדם חווה אותו כאילו הוא מגיע מהסביבה. לדברי החוקר הראשי, מרקוס דרקסל, "רוב הידע שלנו על מערכת השמיעה מבוסס על האופן שבו אנו קולטים ומעבדים צלילים בתדרים גבוהים יותר. אנחנו יודעים הרבה פחות על הדרך שבה מערכת השמיעה מתמודדת עם צלילים בתדרים נמוכים מאוד, או עם תת-כך".

עם זאת, דרקסל מדגיש כי המחקר אינו מספק תשובה חד-משמעית. לדבריו, טינטון עשוי להסביר רבים מהמקרים שבהם אנשים שומעים זמזום ללא מקור חיצוני ברור, אך לא את כולם. החוקרים סבורים שנותרו מקרים שעדיין דורשים הסבר נוסף.

תופעת ה"האם" זכתה לפרסום בתחילת שנות ה-70 בעיר בריסטול שבבריטניה, לאחר שתושבים רבים התלוננו על רעש מסתורי. בהמשך התקבלו דיווחים דומים גם בערים אחרות בבריטניה, ובהמשך גם בטאוס שבניו מקסיקו ובקוקומו שבאינדיאנה שבארצות הברית. לאורך השנים נבחנו גם הסברים טבעיים. כבר בשנות ה-70 הועלתה האפשרות שזרם הסילון יוצר את הרעש בעת מפגש עם שכבות אוויר איטיות יותר. בשנת 2015 נבחנה גם ההשערה שגלי האוקיינוסים מייצרים תנודות רציפות בתדרים נמוכים. אולם עד היום החוקרים לא הצליחו למדוד את ה"האם" באופן עקבי ומבוקר, למרות מאות דיווחים שתועדו ברחבי העולם.

החוקרים הזכירו גם תופעה אחרת המכונה לעיתים "רעש רקע", אך אינה קשורה ל"האם": קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגל, שריד הקרינה שנפלט לאחר המפץ הגדול. הקרינה התגלתה בשנת 1964 על ידי הפיזיקאים ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, לאחר שזיהו אות רדיו אחיד שהגיע מכל כיוון בשמיים.

חשוב להבחין בין שתי התופעות: קרינת הרקע הקוסמית היא קרינה אלקטרומגנטית שנמדדת באמצעות מכשירים מדעיים, ואינה קול שבני אדם שומעים. לכן אין ראיות לכך שתופעת ה"האם" היא "שריד של המפץ הגדול". האזכור של קרינת הרקע הקוסמית נועד להמחיש קיומו של "רעש רקע" אחר ביקום, אך אינו מהווה הסבר לתופעת הזמזום עצמה. החוקרים מדגישים כי התעלומה עדיין לא נפתרה במלואה, ונדרש מחקר נוסף כדי להבין את כלל המקרים המדווחים.