אם תשאלו את התרבות הפופולרית, סוף העולם יגיע בפיצוץ הוליוודי מפואר - פלישת חייזרים, אפוקליפסת זומבים או וירוס שהופך את כולם למפלצות. אבל מה קורה כשמציגים את השאלות הללו למנועי הבינה המלאכותית החזקים ביותר בעולם? הטקסטים שחזרו מ-ChatGPT,קלוד וג'מיני חושפים תמימות דעים מפתיעה, לצד הבדלי גישה מרתקים: בעוד חלק מהמודלים מפרקים את הקץ לנוסחאות קוסמיות מדויקות, אחרים מציבים מראה מול האנושות ומזכירים לנו שהאיום הגדול ביותר על העתיד שלנו - משתקף מהמסך.
שלושת המודלים הסכימו על חלוקה קטגורית ברורה בין אירועים קוסמיים בלתי נמנעים לבין איומים מעשי ידי אדם. עם זאת, ניתוח התשובות שלהם מציג דגשים שונים:
האסכולה המדעית-קוסמית: ג'מיני ו-ChatGPT סיפקו מיפוי כרונולוגי ופיזיקלי מרהיב, המחלק את ה"סוף" לשלושה טווחים: סוף האנושות (משברי אקלים ומגפות), סוף הפלנטה (התרחבות השמש) וסוף היקום כולו (מודלים קוסמולוגיים מורכבים).
האסכולה הפילוסופית והטכנולוגית: קלוד בחר לקחת את הדיון צעד אחד קדימה. מעבר לעובדות היבשות, הוא שילב ניתוח פילוסופי עמוק של הוגים כמו ניטשה וקאמי, והיה המודל היחיד שהציף את האיום האירוני מכולם: הכלי שייצרנו בעצמנו - בינה מלאכותית כללית היוצאת משליטה.
סוף האנושות - והסיכון שאנחנו לוקחים
בטווח הזמן הקרוב והבינוני, המודלים מסמנים כי כדור הארץ עצמו ישרוד בקלות, אך התנאים להמשך קיומנו פה נמצאים בסכנה מתמדת. האיומים המרכזיים מתחלקים לשלושה וקטורים.
אפקט החממה ומשבר האקלים: שינויים קיצוניים שיובילו לבצורות ענק, רעב המוני, הצפות וקריסת מערכות אקולוגיות שלמות; פגיעת אסטרואיד: אירוע הדומה להכחדת הדינוזאורים לפני 66 מיליון שנה. אסטרואיד מאסיבי יעלה ענן אבק שיחסום את אור השמש לשנים וישמיד את שרשרת המזון. (נקודת האור: נאס"א כבר בוחנת בהצלחה דרכים להסיט אותם); מלחמות ומגפות גלובליות: וירוסים קטלניים (טבעיים או הנדסיים) או לחלופין, מלחמה גרעינית שתוביל לתרחיש האימים של "חורף גרעיני".
זווית ה-AI של קלוד: חוקרים מובילים בתחום ה-AI כמו ניק בוסטרום וסטוארט ראסל מזהירים מפני תרחיש שבו בינה מלאכותית מפתחת מטרות שאינן מתואמות עם הישרדות האנושות. זו כבר מזמן לא עלילה של סרט מד"ב, אלא סוגיית אבטחה שמדינות ומכוני מחקר מובילים מנתחים ברצינות תהומית.
תאריך התפוגה של כדור הארץ
אם נצליח לשרוד את עצמנו ואת האסטרואידים, למערכת השמש יש שעון חול הנדסי ברור לחלוטין, והוא קצוב למשך כחמש מיליארד שנים. בשלב זה, הדלק המימני בליבת השמש יאזל. השמש תתחיל להתנפח לממדי ענק ותהפוך לענק אדום - תהליך שיבלע פיזית את כוכבי הלכת הקרובים אליה: כוכב חמה (מרקורי), נוגה (ונוס) וככל הנראה גם את כדור הארץ.
עם זאת, החיים על הפלנטה יסתיימו הרבה לפני כן. בעוד כמיליארד שנים מהיום, השמש תתחמם מספיק כדי לאדות את כל האוקיינוסים, מה שיביא לקץ המים הנוזליים והחיים כפי שאנו מכירים אותם.
שלוש התיאוריות המלנכוליות של הקוסמולוגיה
אם נדלג מעל קץ האנושות ואפילו מעל השמדת כדור הארץ על ידי השמש, אנחנו מגיעים לשאלת מיליארד הדולר של האסטרופיזיקה: איך יסתיים הסיפור של המרחב והזמן עצמם? כאן, שלושת המודלים הציגו תמימות דעים מדעית מרשימה. התשובה לשאלה הזו תלויה לחלוטין במי שמנהל את היקום מאחורי הקלעים - האנרגיה האפלה, אותו כוח מסתורי ומאיץ שגורם ליקום להתפשט בקצב הולך וגובר. המאבק הרדיקלי בין כוח הדחיפה של האנרגיה האפלה לבין כוח המשיכה שמנסה להצמיד את החומר, מייצר שלושה תרחישי קצה קוסמיים.
1. הקפיאה הגדולה. מותו של הניצוץ האחרון זוהי התיאוריה המובילה כיום בקוסמולוגיה המודרנית, והיא מתארת תהליך ארוך, שקט ומלנכולי במיוחד של דעיכה. על פי תרחיש זה, האנרגיה האפלה תמשיך לדחוף את היקום להתפשטות אינסופית. הגלקסיות יתרחקו זו מזו במהירות כה עצומה, עד שממרחקים מסוימים האור לא יצליח לעבור ביניהן. היקום יהפוך למנוכר ומבודד. בתוך הגלקסיות עצמן, כוכבים ינצלו את כל דלק המימן וההליום שלהם, ויכבו אחד אחרי השני. השמיים יהפכו שחורים לחלוטין. בסופו של דבר, היקום יגיע למצב של מרחב חשוך, קפוא וריק לחלוטין, שבו הטמפרטורה בכל נקודה תתייצב על האפס המוחלט, ללא שום יכולת לייצר אנרגיה או חיים.
2. הקריעה הגדולה. כשהאטומים יתפרקו לגזרים זהו התרחיש האלים והדרמטי ביותר ברשימה. הוא מבוסס על ההנחה שעוצמתה של האנרגיה האפלה אינה קבועה, אלא הולכת ומתגברת עם הזמן (מה שמכונה במדע "אנרגיית פאנטום"). בשלב מסוים, כוח הדחיפה של האנרגיה האפלה יהפוך לחזק יותר מכוח הכבידה ומכוחות הלכידה האטומיים. כרונולוגיית האימה של התרחיש הזה נראית כך: תחילה, צבירי גלקסיות יתפרקו. לאחר מכן, מערכות שמש יתפזרו לכל עבר וכוכבי לכת ייקרעו ממסלולם. ברגעים האחרונים של היקום, ה"קריעה" תחדור לרמה המיקרוסקופית: כוכבי הלכת עצמם יתפוצצו, ולבסוף - המבנה האטומי עצמו ייקרע, ואפילו האלקטרונים והפרוטונים יופרדו זה מזה באלימות קוסמית בלתי נתפסת.
3. הקריסה הגדולה. המפץ הגדול ברוורס התרחיש השלישי מציג תמונת מראה הפוכה, מעין "סימטריה קוסמית". הוא יתרחש רק אם בשלב מסוים בהיסטוריה, האנרגיה האפלה תחלש, או שכוח המשיכה של כל החומר והחומר האפל ביקום ינצח את תאוצת ההתפשטות ויבלום אותה. במצב כזה, היקום יתחיל להתכווץ בחזרה פנימה. הגלקסיות יתקרבו זו לזו, והקרינה הקוסמית תלך ותתחמם ככל שהמרחב יצטמצם. בשלבים האחרונים, הטמפרטורה ביקום תהיה כה גבוהה שכל הכוכבים פשוט יותכו לתוך עצמם. היקום כולו יקרוס לתוך נקודה אחת, דחוסה באופן אינסופי וחמה ברמות קיצוניות - נקודה סינגולרית. חלק מהפיזיקאים משערים שקריסה כזו יכולה להוביל מיד למפץ גדול חדש, מה שיהפוך את היקום שלנו למחזורי ונצחי.
כשמקלפים את המדע המורכב והפילוסופיה של אלבר קאמי או מרטין היידגר (התוהים האם הקיום בכלל זקוק לנצחיות כדי לקבל משמעות), עולה תובנה אחת קריטית ומפתיעה מכל המודלים: האפוקליפסה היא לא אירוע פתאומי שקורה בן לילה.
הסיכונים הממשיים ביותר אליהם מצביעים המחשבים הם תהליכים איטיים, זוחלים ומצטברים - כאלו שמערכות אנושיות נוטות לבחור להתעלם מהם או לדחות את הטיפול בהם לדורות הבאים. התרחישים הקוסמיים הגדולים נמצאים במרחק מיליארדי שנים מאיתנו, מה שאומר שהגורל של הטווח הקרוב אינו גזירת גורל מדעית, אלא תוצאה ישירה של ההחלטות והרגולציות שאנחנו מקבלים ממש עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו