רופאים מתריעים: תפסיקו את הפעולה הזו - עכשיו

שפשוף עיניים הוא אחד מאותם דברים שאנחנו עושים בלי לחשוב פעמיים. העין מגרדת, מציקה, והאינסטינקט הראשוני שלנו הוא להעביר עליה ניגוב בריא עם גב היד. זה מרגיש מעולה באותו רגע - כמעט ממכר - אבל מתברר שההרגל הכביכול תמים הזה עלול לעלות לנו בבריאות הראייה. רופאי עיניים ואופטומטריסטים מזהירים: שפשוף אגרסיבי או כרוני של העיניים רחוק מלהיות מנהג בטוח.

למה העיניים שלנו בכלל מגרדות?

הדחף לשפשף את העין נובע כמעט תמיד מתחושת אי-נוחות, גירוי או גרד. הסיבות הרפואיות הנפוצות ביותר לכך הן דלקת לחמית אלרגית - האחראית לכמעט 50% ממקרי הגרד בעיניים. כאשר אלרגנים (כמו אבקנים, קרדית האבק או פרוות חיות) באים במגע עם הלחמית (הקרום השקוף שמכסה את העין) הגוף משחרר חומרים כימיים דלקתיים כמו היסטמין שיוצרים תחושת גרד עזה, אדמומיות, נפיחות ואפילו גבשושיות קטנות בחלק הפנימי של העפעף.

תסמונת העין היבשה ובלפריטיס הם מקרים של חוסר בלחות מספקת או דלקת בשולי העפעפיים (בלפריטיס) ומייצרים תחושה מציקה של חול או "גוף זר" בעין, מה שמפעיל אוטומטית את רפלקס השפשוף בניסיון להקל על החיכוך.

בנוסף, רופאים מצביעים על דרמטיטיס של העפעף. עור העפעפיים הוא אחד האזורים הדקים והרגישים ביותר בגוף (שכבת האפידרמיס שם דקה במיוחד). לכן, הוא פגיע מאוד לגירויים סביבתיים, איפור, או שימוש בעדשות מגע, המייצרים גרד ישירות על העור שמקיף את העין.

מה קורה לעין כשמשפשפים אותה?

בעוד ששפשוף קל לא יגרום נזק בלתי הפיך, שפשוף קבוע או חזק מדי נושא עמו סיכונים רפואיים משמעותיים. עיוות ודיקוק הקרנית (קרטוקונוס) - זוהי הסכנה החמורה ביותר המקושרת לשפשוף עיניים. הקרנית היא החלון השקוף והקדמי של העין, ובמצב תקין יש לה צורה כדורית. שפשוף מתמיד מחליש את סיבי הקולגן בקרנית, גורם לה להימתח, להיעשות דקה יותר ולבלוט החוצה בצורה של חרוט. עיוות זה מייצר אסטיגמציה גבוהה ולא סדירה שמובילה לראייה מטושטשת ומעוותת.

איך מטפלים בזה? בשלבים ראשוניים ניתן לעצור את התקדמות המחלה באמצעות הליך שנקרא קשרי צילוב של הקרנית, בו משתמשים בוויטמינים וקרינת UV כדי לחזק את סיבי הקולגן. חולים רבים נאלצים להרכיב עדשות מגע קשות ומיוחדות כדי לראות טוב, ובמקרים מתקדמים אין ברירה אלא לעבור השתלת קרנית מתורם.

סכנה נוספת היא שריטה בקרנית. שפשוף אגרסיבי, או ציפורן שחומקת בטעות תוך כדי התהליך, עלולים לקלוע את שכבת התאים החיצונית של הקרנית. שריטה בקרנית היא אירוע כואב ביותר, הגורם לרגישות מטורפת לאור, דמעות וראייה מטושטשת. פציעה זו דורשת טיפול מיידי באנטיביוטיקה כדי למנוע מזיהום חמור לחדור לעין.

כמו כן עלול להתפתח שטף דם בלחמית. הלחמית עשירה בנימי דם עדינים וקטנים. הלחץ המופעל בזמן השפשוף עלול לפוצץ את הנימים האלו. התוצאה היא "כתם דם" אדום ומפחיד מאוד למראה על לובן העין. למרות המראה המלחיץ, מדובר למעשה ב"סימן כחול" פנימי שאינו מסוכן ואינו פוגע בראייה. הדם נספג מעצמו ונעלם תוך שבוע-שבועיים ללא צורך בטיפול.

רופאים מזהירים גם מפני הפצת זיהומים. הידיים שלנו פוגשות אינספור חיידקים ווירוסים במהלך היום. שפשוף העיניים בידיים לא שטופות הוא הדרך המהירה ביותר להעביר פתוגנים ישירות ללחמית ולחטוף דלקת עיניים זיהומית. אם מדובר בדלקת ויראלית, היא מדבקת להפליא, ושפשוף העין יעביר אותה בקלות גם לעין השנייה או לאנשים שמסביבכם.

אז מה עושים במקום?

כדי להפסיק את הלולאה הממכרת של "גרד-שפשוף-נזק", צריך לטפל בשורש הבעיה. 

בין הפתרונות האפשריים אפשר למצוא דמעות מלאכותיות מקוררות, מה שעוזר לשטוף אלרגנים ואבק מהעין ומקל על היובש. בנוסף, מומלץ על קומפרסים קרים: הניחו מטלית נקייה ספוגה במים קרים (או שקית חסות קפואה עטופה במגבת) על עיניים עצומות למשך כמה דקות. הקור מפחית את זרימת ההיסטמין ומוריד את הנפיחות והדחף לגרד.

אם המקור הוא אלרגי, מומלץ להשתמש בטיפות עיניים נוגדות אלרגיה (אנטי-היסטמינים או מייצבי תאי פיטום). חלקן זמינות ללא מרשם וחלקן דורשות מרשם רופא. במקרים קשים, רופא העיניים עשוי לרשום טיפות סטרואידים לטווח קצר כדי לכבות את הדליקה הצינית בעין.

שפשוף עיניים הוא הרגל ששווה לשבור. אם העיניים שלכם מציקות באופן קבוע והטיפות הביתיות לא עוזרות, אל תנסו "לפתור" את זה בכוח הידיים - פנו לבדיקה אצל רופא עיניים כדי להתאים את הטיפול הנכון ולשמור על הקרנית שלכם שלמה ובריאה.