"היה שם כל הזמן": מאגר עצום של סלע מותך התגלה מתחת לדרום טוסקנה, בעומק של כשמונה עד 15 קילומטרים ובנפח מוערך של 5,000 עד 6,000 קילומטרים מעוקבים. את אגם המאגמה הנסתר זיהה צוות מחקר איטלקי-שווייצרי בראשות מתיאו לופי מאוניברסיטת ז'נבה, באמצעות שיטות דימות גיאופיזיות מתקדמות.
האזור מתאפיין בכך שאינו יוצר תעלה אנכית צרה כלפי מעלה, אלא מתפשט לרוחב בשכבות הקרום. מבנה זה מסביר מדוע אין באזור סימנים געשיים גלויים: במקום זרימה ממוקדת כלפי פני השטח, המגמה מתפזרת על פני שטח רחב בעומקי ביניים, ויוצרת מערכת יציבה יחסית לאורך זמן.
החום מהמאגמה אינו משתחרר בהתפרצות, אלא מועבר בהדרגה כלפי מעלה דרך סדקים בקרום, כאשר נוזלים תת-קרקעיים נושאים את האנרגיה לשכבות רדודות יותר. מנגנון זה מאפשר למערכת לאגור ולשחרר חום לאורך פרקי זמן ממושכים מאוד, תוך הזנת פעילות גיאותרמית, כמו קיטור תת-קרקעי ומעיינות חמים, מבלי להוביל להיווצרות הר געש פעיל.
המחקר התבסס על טומוגרפיית רעשי סביבה, שיטה שבה מנתחים גלים סייסמיים טבעיים העוברים בקרום כדור הארץ. החוקרים הפעילו רשת של 63 סייסמוגרפים ומדדו היכן גלים אלה מואטים. האטה כזו נחשבת לאינדיקציה מרכזית לנוכחות חומר מותך או מותך-חלקית.
לפי דיווח ב-Earth.com , הגלים הואטו באופן משמעותי מתחת לאזורי לרדרלו ומונטה אמיאטה, אזור הידוע בפעילות גיאותרמית, אך ללא הרי געש פעילים על פני השטח. הממצא מצביע על כך שמתחת לאזור קיים מאגר מאגמה שלא היה מזוהה עד כה.
הרכב המגמה מתואר כפרלומינוזי , מונח גיאוכימי המתייחס למאגמה עשירה באלומיניום, הנוצרת לרוב מהתכה של סלעי משקע בקרום היבשתי. המשמעות הפיזיקלית היא שמדובר במגמה צמיגית מאוד, סמיכה ואיטית בתנועתה, בניגוד ללבה דלילה הזורמת במהירות באזורים געשיים אחרים.
בתוך המאגר עצמו, החוקרים מעריכים כי כ-40% מהחומר נמצא במצב מותך, כאשר בליבה שיעור ההיתוך עולה על 80%. סביב הליבה קיימת מעטפת של סלע מוצק יותר ותרחיף גבישי, מבנה מורכב שמאפשר למערכת להישאר יציבה לאורך זמן.
היקף המאגר משתווה למערכות מאגמה ענקיות כמו Yellowstone בארצות הברית וקלדרת טאופו בניו זילנד, שתיהן מערכות הידועות כ"סופר-הרי געש". ההשוואה אינה אומרת שטוסקנה עומדת בפני התפרצות, אלא מדגישה את גודל המאגר: בדרך כלל, נפחים כאלה קשורים למערכות געשיות פעילות, בעוד שבטוסקנה אין ביטוי כזה על פני הקרקע.
לדברי החוקרים, הצמיגות הגבוהה של המגמה היא המפתח להבנת התופעה. היא מונעת מהמגמה לעלות כלפי מעלה ולהתפרץ, ולכן החום משתחרר דרך מערכות גיאותרמיות, כלומר, חימום מים תת-קרקעיים ליצירת קיטור.
זהו גם ההסבר לפעילות האנרגיה באזור לרדרלו, שבו פועלות תחנות גיאותרמיות מאז 1904 ומספקות כיום כ-30% מצריכת החשמל של טוסקנה. החום מהמגמה מחמם מים ללחצים וטמפרטורות גבוהים מאוד, עד ליצירת קיטור סופר-קריטי, שמניע טורבינות ומייצר חשמל.
למרות עומקו היחסית רדוד של המאגר, החוקרים מדגישים כי אין אינדיקציה לסכנת התפרצות. להפך, המבנה הפנימי שלו פועל כמעין "בלם" גיאולוגי שמייצב את המערכת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו