חוקרים באויברסיטת הארווארד מצביעים על כך שהאבולוציה האנושית לא נעצרה, אלא דווקא התגברה לאחר המעבר לחיים חקלאיים וצפופים יותר. מחקר חדש מצא כי האבולוציה האנושית הואצה משמעותית במהלך כ-10 אלף השנים האחרונות, מאז המעבר מציד וליקוט לחקלאות. החוקרים זיהו כ-500 וריאנטים גנטיים שהשתנו במהירות יחסית בפרק זמן קצר מבחינה אבולוציונית, בהם כאלה הקשורים לצליאק, שיער אדום ויכולת לעכל חלב בבגרות.
הניתוח התבסס על השוואה בין דנ"א עתיק לדנ"א מודרני, וכלל כמעט 16 אלף גנומים ממערב אירו-אסיה לאורך עשרת אלפי השנים האחרונות. הממצאים מראים כי הברירה הטבעית לא הייתה שולית בתקופה זו, אלא דווקא התחזקה לאחר הופעת החקלאות ועליית צפיפות האוכלוסין.
החוקרים זיהו 479 וריאנטים גנטיים שנבחרו בעוצמה, מספר גבוה משמעותית מהערכות קודמות שהצביעו על כ-21 אותות בלבד של ברירה טבעית בבני אדם. לצורך המחקר נבנה מאגר רחב של רצפי דנ"א מיותר מ-10 אלף בני אדם שחיו בעבר באירופה ובמזרח התיכון. המאגר נאסף במשך שבע שנים בשיתוף כ-250 ארכאולוגים ואנתרופולוגים, והוא מכפיל למעשה את היקף הנתונים הקיימים על דנ"א אנושי עתיק.
כאשר החוקרים התאימו את השינויים הגנטיים לתקופות ארכאולוגיות, נמצא כי המעבר לחקלאות לווה בעלייה בברירה כיוונית של תכונות הקשורות לתזונה, מערכת החיסון וחילוף החומרים. אחד הממצאים הבולטים הוא העלייה המתמשכת בשכיחות היכולת לעכל לקטוז בבגרות, שהתעצמה במיוחד במהלך 3,000 השנים האחרונות, על סמך נתונים מתקופת הברונזה.
הווריאנטים שנבחרו קשורים למגוון רחב של תכונות אנושיות מודרניות. בין היתר נמצאו קשרים לעור בהיר יותר ולשיער אדום, ליכולת משופרת לעכל לקטוז או גלוטן, ולשינויים בתפקוד מערכת החיסון מול מחלות כגון צרעת ו-HIV. בנוסף נמצאו קשרים להפחתת סיכונים למצבים כמו ראומטיזם, אלכוהוליזם, סוכרת סוג 2, סכיזופרניה והפרעות אוטואימוניות.
יותר מ-60% מהווריאנטים שזוהו מקושרים לתכונות הקיימות בבני אדם כיום. אחת הדוגמאות הבולטות היא וריאנט גנטי שמופיע כיום אצל כ-20% מהאוכלוסייה ומעלה את הסיכון למחלת הצליאק. הווריאנט כמעט לא הופיע לפני כ-4,000 שנה, אך התפשט במהירות יחסית. החוקרים מעריכים כי ייתכן שהיה לו יתרון חיסוני בזיהוי פתוגנים, במיוחד כאשר אוכלוסיות נעשו גדולות וצפופות יותר, כ-6,000 עד 8,000 שנים לאחר הופעת החקלאות. ממצא זה מערער את ההנחה כי צליאק הוא רק תוצר לוואי של המעבר לתזונה מבוססת דגנים.
לעומת זאת, גנים הידועים כמעלים את הסיכון לסיסטיק פיברוזיס יכולים להעניק עמידות לכולרה, אך המחקר לא מצא עדויות לכך שהם עברו ברירה טבעית משמעותית, גם בתקופות שבהן הכולרה הייתה נפוצה מקומית.
לדברי החוקרים, התוצאות מציגות תמונה דינמית של האבולוציה האנושית, שהושפעה מתזונה חדשה, ממחלות זיהומיות ומהשינויים החברתיים בעקבות המעבר לחקלאות. אותות גנטיים הקשורים לפיגמנטציה של העור, צבע השיער, חיסוניות וחילוף חומרים מצביעים על כך שהלחצים האבולוציוניים המשיכו לפעול גם בתקופה ההיסטורית המאוחרת יחסית.
מאגר הדנ"א העתיק מאפשר כיום למקם את השינויים הללו בזמן ובמרחב, ולהבין כיצד השפעתם ניכרת בתכונות ובסיכוני מחלה של בני אדם כיום. החוקרים מדגישים כי לממצאים יש גם השלכות רפואיות: מאחר שחלק מהווריאנטים הגנטיים שהתפשטו העניקו יתרונות בסביבות עבר, שינוי שלהם באמצעות טכנולוגיות גנטיות עלול להיות מורכב יותר מהצפוי.
"אפשר לשער שכנראה לא רעיון טוב לכבות וריאנט שנבחר בעוצמה", אמר עלי אכברי, המחבר הראשון של המחקר מאוניברסיטת הרווארד, בהתייחס להשלכות האפשריות על פיתוח טיפולים גנטיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו