פברואר תמיד מרגיש כמו חריג. בזמן שכל החודשים מסתדרים יפה עם 30 או 31 ימים, הוא נעצר ב־28 בלבד, ולעיתים נדירות מקבל יום נוסף. זה לא מקרי ולא טעות היסטורית, אלא ניסיון עתיק של בני האדם להתאים את הזמן ללוח השנה.
לוח השנה מבוסס על משך הזמן שלוקח לכדור הארץ להשלים הקפה סביב השמש. המספר המדויק הוא לא 365 ימים, אלא כ־365.2422 ימים. כלומר, בכל שנה מצטבר עוד רבע יום בערך. אם לא היו מתקנים את הפער הזה, בתוך מאה שנים לוח השנה היה סוטה בכמעט חודש שלם, והעונות היו מתנתקות מהתאריכים המוכרים – כמו שקורה בלוח המוסלמי, המבוסס על הירח בלבד. חגים שמזוהים עם האביב היו זולגים לחורף, והחקלאות, שתלויה במחזורי עונות מדויקים, הייתה הופכה לתחום מבלבל אפילו יותר.
כדי למנוע זאת נקבע מנגנון פשוט: אחת לארבע שנים נוסף יום אחד ללוח השנה, 29 בפברואר, במה שמוכר כשנה מעוברת. כך מצטבר הפער הקטן לתיקון נקודתי, והלוח נשאר מסונכרן עם תנועת כדור הארץ.
הסיבה שדווקא פברואר הוא החודש הקצר נעוצה בהחלטות שהתקבלו כבר בתקופה הרומית. כשעוצב לוח השנה הקדום, החודשים הראשונים והחשובים יותר קיבלו מספר ימים גדול יותר. פברואר היה אז החודש האחרון בשנה – שימו לב שלפי השמות הלטיניים, ספטמבר הוא השביעי (Septem), אוקטובר השמיני (Octo), נובמבר התשיעי (Novem), דצמבר העשירי (Decem), וכך ינואר הוא ה-11 ופברואר ה-12. כך "נתקע" פברואר עם הימים שנותרו. עם הזמן הוא נשאר כך, גם כשסדר החודשים השתנה.
התוצאה היא חודש שתמיד מרגיש מעט חריג. קצר יותר, לפעמים מקבל יום נוסף, ולפעמים נעלם לפני שמספיקים להתרגל אליו. יש גם מי שמרגיש זאת באופן אישי במיוחד: אנשים שנולדו ב־29 בפברואר, יום שמופיע בלוח השנה רק פעם בארבע שנים. עבורם, הזמן מתקדם בדיוק כמו אצל כולם. רק התאריך מחכה בסבלנות להזדמנות הבאה להופיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו