יש לנו תשובה: האם ג׳ק מהטיטאניק היה יכול לשרוד?

הרגע הכי מרגש בסרט "טיטאניק": ג׳ק מקריב את עצמו בשביל רוז. הוא עוזב את הדלת ונשאר במים הקפואים, היא שורדת, והקהל נשאר עם שאלה אחת שמסרבת להיעלם - למה לעזאזל ג׳ק לא עלה על הדלת? הרי היה שם מקום גם בשבילו.

השאלה הזו לא נתנה מנוח גם לבמאי הסרט, ג׳יימס קמרון. שנים אחרי יציאת הסרט, הוא החליט להוכיח אחת ולתמיד שהוא צדק.

הוא ערך סימולציה מדעית בשיתוף פעולה עם נשיונל ג'יאוגרפיק שתדמה את כל הסיטואציה בסרט, עם שני פעלולנים במשקל ובגובה דומים לג׳ק ורוז. נבנתה דלת זהה לזו שבסרט, והניסוי בוצע במים בטמפרטורה של 10 מעלות כדי לדמות את המצב כמה שניתן לתנאי הקור באוקיינוס האטלנטי בליל האסון.

הדיון על היפותרמיה הוא מרכז הניסוי. מתוך 1,496 נוסעים שנספו באסון הטיטאניק, רבים לא טבעו אלא מתו מהקור הקיצוני. פה מתחיל הניסוי, כשחום הליבה של הגוף יורד ל-35 מעלות - זוהי כבר התחלה של היפותרמיה, שמצטרף אליה גם זמן ההמתנה לספינת ההצלה, מעל שעתיים מתחילת האירוע.

מטרת הניסוי הייתה לבדוק אם חום גופו של הפעלולן יגיע ל-35 מעלות לפני שספינת ההצלה תגיע. הוחלט שלא יתנו לחום גופו של הפעלולן לרדת מתחת ל-35 מעלות, כי זה כבר מסוכן מדי. 

קור המים באוקיינוס היה 2- מעלות, ובגלל שהבריכה שיצרו עבור הניסוי אינה מגיעה לטמפרטורה שמתחת ל-10 מעלות, הם הריצו בכל בדיקה זמן כפול כדי להעריך את ההשפעות של המים. 

בשתי הסימולציות הראשונות הם כשלו, והיו צריכים להוציא את הפעלולן מהמים כשהוא רועד מקור. אחרי ניסיונות רבים שבהם הפעלולנים ניסו להעלות על הדלת ונפלו, הם מצאו תנוחה אחת שבה החזה של ג׳ק ורוז מעל המים, ואז התרחשה תפנית מעניינת.

"ג׳ק" התחיל לרעוד מקור, ואחרי כמה דקות הרעידות הללו חיממו אותו, וגרמו לטמפ׳ הגוף שלו לרדת בקצב איטי יותר. בעקבות כך נקבע שמדובר בתוצאה ממש גבולית, אבל קיים סיכוי שג׳ק היה שורד על הדלת עם רוז.