מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Life Sciences in Space Research מצביע על כך שאבק בירח מזיק פחות לבריאות ממה שהאמינו בעבר. המחקר, בהובלת מיכאלה ב. סמית' ועמיתיה באוניברסיטת הטכנולוגיה של סידני, חשף כי בעוד שאבק ירחי עשוי לפעול כגורם מגרה טבעי, הוא לא גרם לנזק תאי חמור או דלקת כפי שנצפה מאבק עירוני בכדור הארץ.
החוקרים השוו את ההשפעות של תחליפי אבק ירחי עם אלו של חלקיקים באוויר שנאספו מרחוב סואן בסידני, תוך התמקדות בחלקיקי אבק עדינים (≤2.5 מיקרומטר) שעוקפים את מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף וחודרים עמוק לדרכי האוויר התחתונות של הריאות.
באמצעות שני סוגים שונים של תאי ריאה המייצגים את האזורים העליונים (סימפונות) והתחתונים (נאדיות) של הריאה, הצוות העריך את ההשפעה הפוטנציאלית על מערכת הנשימה. חשוב לציין כי תחליפי האבק הירחי לא עוררו עקה חמצונית, מסלול מפתח של נזק כימי שלעתים קרובות מקושר לרעילות חלקיקים עדינים. "זה כנראה אומר שאם החשיפה מתרחשת ברמות טיפוסיות של זיהום אטמוספרי יבשתי, ההשפעות הבריאותיות תהיינה מינימליות", הסיקו המחברים במאמר.
המנגנון העיקרי של רעילות האבק הירחי הוא הנזק המכני שנגרם על ידי הצורה הלא סדירה והקצוות המחוספסים של החלקיקים כאשר הם נקלטים על ידי התאים. עם זאת, הממצאים מצביעים על כך שבעוד שאבק ירחי עשוי לגרום לגירוי מיידי מסוים בדרכי האוויר, הוא אינו נראה כמהווה סיכון למחלות ארוכות טווח כמו סיליקוזיס, הנגרמת מחומרים כמו אבק סיליקה. "חשוב להבדיל בין חומר מגרה פיזית לבין חומר רעיל מאוד", אמרה סמית'.
לעומת זאת, אבק עדין יבשתי הוכח כמזיק יותר ממה שחשבו בעבר, וגורם לתגובות דלקתיות חזקות יותר.
נאס"א מתכוננת לשלוח אסטרונאוטים בחזרה לירח בפעם הראשונה מזה למעלה מ-50 שנה: משימות ארטמיס מכוונות להקים נוכחות אנושית ארוכת טווח ובסיס על הירח.
במהלך משימות אפולו בשנות ה-60 וה-70, אסטרונאוטים חוו בעיות בריאות בלתי צפויות, כולל קשיי נשימה, התעטשויות ועיניים אדומות לאחר הליכותיהם על הירח. אבק ירחי עדין נדבק לחליפות החלל שלהם והשתחרר לאוויר בתוך הנחתת, מה שהוביל לבעיות נשימה. "כאשר האסטרונאוטים נכנסו, האבק העדין שנדבק לחליפות החלל שלהם התערבל בתא והם נשמו אותו, מה שהוביל לבעיות נשימה, התעטשויות וגירוי בעיניים", הסבירה סמית'.
נאס"א עדיין מפתחת אסטרטגיות להגבלת החשיפה לאבק ירחי, כולל עיצובי חליפות חלל חדשים המונעים זיהום של חלל המחייה. סמית', שביקרה לאחרונה במרכז החלל ג'ונסון של נאס"א ביוסטון, תיארה את פתרונות ההנדסה החדשים המתוכננים: "הם תכננו חליפות שמקובעות לחלק החיצוני של הרכב הנע. האסטרונאוט ייכנס ויצא מבפנים, והחליפה לעולם לא נכנסת, מה שמונע מהחליפה המאובקת לזהם את הסביבה הפנימית של התא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו