בעוד האנושות מנצלת במהירות את משאבי כדור הארץ ההולכים ומתדלדלים, קבוצה של יזמים נועזים מפנה את מבטה אל האוצרות האדירים המרחפים מעל ראשינו בחלל החיצון. האם נפעיל בקרוב מכרות על פני אסטרואידים? הרעיון, שנשמע כמו מדע בדיוני לפני שנים ספורות, הופך למציאות מתגבשת שעשויה לחולל מהפכה בכלכלה העולמית.
חברת AstroForge האמריקנית שיגרה בפברואר 2025 את החללית הראשונה שלה, "אודין", במטרה לבחון את ההרכב הגיאולוגי של אסטרואיד שממוקם במרחק של כ-8 מיליון קילומטר מכדור הארץ. עלות המשימה: 6.5 מיליון דולר. עם זאת, המשימה נתקלה בקשיים כאשר החברה איבדה קשר עם החללית, בעיה שהיא עדיין מנסה לפתור.
"אנחנו מתקדמים מהר", אמר בראיון לבי.בי.סי מאט גיאליץ', המייסד של AstroForge, שאינו מוטרד מהתקלה הטכנית. "ציפינו למכשולים רבים ולמדנו המון, גם אם לא ניצור קשר עם החללית הזאת שוב. יש עוד הרבה מה לשפר, אבל אנחנו הולכים לעשות את זה".
החברה מתכננת שיגור נוסף בשנה הבאה ומפתחת שיטות לכריית מתכות יקרות ערך מאסטרואידים הקרובים לכדור הארץ. המטרה העיקרית היא לאתר ולכרות מתכות מקבוצת הפלטינה, החיוניות לטכנולוגיות תאי דלק ואנרגיה מתחדשת, שהפקתן בכדור הארץ הופכת יקרה יותר - כלכלית, סביבתית, חברתית ואף גיאופוליטית.
ויקטור וסקובו, משקיע מרכזי בחברה וחוקר אוקיינוסים, אמר באותו ראיון, כי האתגרים הטכניים הם "רק שאלה של פיתוח כלים מתאימים". "צריך להביא כמה מיקרוגרמים כדי להראות שזה אפשרי, ואז הרחבת התהליך היא פשוטה יחסית", הוא אומר.
וסקובו מציין שסוכנויות חלל ממשלתיות כבר הצליחו לקחת דגימות מאסטרואידים, כולל סוכנות החלל היפנית JAXA ונאס"א.
עדיף להתמקד בים
על פי פרופ' יאן לאנג, מהמכון הטכנולוגי של קולורדו, עדיין צריך להעריך את האתגרים הטכנולוגיים של כריית אסטרואידים. "כריית מחצבים - הפרדת עפרות ממשקעים - היא פשוטה יחסית, אבל אז נדרש תהליך יקר ומסובך של הפרדת החומרים השונים, שבחלל הופך לקשה הרבה יותר", הוא אמר לבי.בי.סי, והוסיף כי הוא ממליץ לחברות להתמקד בכרייה במעמקי הים.
לדעתו של לאנג, האדם לא יכרה אסטרואידים ב-30 השנים הקרובות, אולם וסקובו טוען שקצב השינויים הטכנולוגיים בעשור האחרון יזרז את התחזית הזאת וכי כריית אסטרואידים היא חיונית לעצירת הנזק המתמשך לכדור הארץ שנגרם כתוצאה מכריית מתכות.
כשמדובר בכריית אסטרואידים יש נטייה להתמקד במתכות מקבוצת הפלטינה, במתכות נדירות ובהליום-3 (הנדרש לפיתוח היתוך גרעיני), אבל אם אכן תתבסס כלכלת כרייה מחוץ לכדור הארץ, היא תכלול גם קידוחים אחר מים, שיספקו חמצן לתמיכת חיים ומימן כדלק לרקטות, וכריית חומרי גלם שישמשו לבניית מגורים בחלל - כל פעולה כזאת בחלל תהיה זולה מהעלויות הכרוכות בשיגור חומרים אלה מכדור הארץ".
שאלות אתיות ומשפטיות
הפורום הכלכלי העולמי חוזה ש"כלכלת החלל" תהיה שווה 1.8 טריליון דולר עד 2035 - זה נתח שוק מספיק גדול כדי להצית את דמיונם של אנשי עסקים וטכנולוגיה, אך כבר עכשיו יש מי שמנסים להבין את המשמעויות המשפטיות והפוליטיות של התחום. למשל, האם המשאבים בחלל באמת שייכים למי שיכרה אותם?
אמנת החלל החיצון משנת 1967, שנחתמה על ידי 115 מדינות, אומרת שעלינו להתייחס לחלל כאל נחלת הכלל אבל אינה מתייחסת למשאביו. לעומת זאת, הסכם הירח משנת 1979 קובע שמשאבי הטבע של הירח לא יהפכו לרכושו של אף אחד - אבל רק שבע מדינות אשררו אותו - ולאף אחת מהן אין תוכנית טיסות חלל מאוישות משלה.
ועדה מיוחדת של האו"ם אמורה להתכנס ב-2027 לדיון בניצול משאבי החלל, אבל כל הכרזה שלה לא תהיה מחייבת מבחינה משפטית - נראה שבינתיים, היזמים לא מחכים למשפטנים וכבר מתכננים איך לנצל את ההזדמנות העסקית המבטיחה הזאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו