בזמן שרוב האוקיינוסים בעולם התחממו, האוקיינוס הדרומי המקיף את אנטארקטיקה דווקא התקרר במשך יותר משני עשורים. מחקר חדש מצביע על גורם מרכזי שעשוי להסביר את התופעה החריגה. מדובר בהידלדלות שכבת האוזון מעל יבשת אנטארקטיקה, שנגרמה מפעילות האדם. המחקר נערך על-ידי אוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית ופורסם בכתב העת המדעי Geophysical Research Letters.
החוקרים בחנו את התקופה שבין 1982-2005, השנים שבהן הפגיעה בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה הייתה בשיאה. באמצעות מודלים אקלימיים הם ניסו לבודד את השפעת הידלדלות האוזון מגורמים אחרים המשפיעים על האקלים, וכך לבחון כיצד השינויים באטמוספרה השפיעו על טמפרטורת מי הים.
לפי הממצאים, הפגיעה בשכבת האוזון קיררה את הסטרטוספרה, שכבת אטמוספרה גבוהה, ושינתה את הפרשי הטמפרטורות בין אזורי הקוטב לאזורים הטרופיים. שינוי זה חיזק את רצועת הרוחות המערביות המקיפה את אנטארקטיקה והסיט אותה לעבר היבשת. כתוצאה מכך, הרוחות דחפו מים קרים מפני הים צפונה בתהליך המכונה "הובלת אקמן", מנגנון שבו הרוח מסיטה את מי השטח של האוקיינוס.
במקביל התחזק גם תהליך של עליית מים מעומק האוקיינוס אל פני השטח, אף שמים עמוקים אלה היו חמים יחסית לפני השטח באזורי הקוטב, השפעתם הייתה מוגבלת ולא הצליחה לבטל את מגמת ההתקררות הכוללת.
לפי המחקר, כמעט שלושת רבעים מההתקררות שנמדדה יוחסו ישירות לשינויים ברוחות, בעוד היתר נבע משינויים בהתפלגות החום על פני הים. המודלים הראו כי ההתקררות נמשכה לאורך כל תקופת המחקר, בממוצע נרשמה ירידה של כ-0.03 מעלות צלזיוס בעשור, אך באזורים מסוימים בהם ים רוס, ים ודל, ים אמונדסן וים בלינגסהאוזן, המקיפים את אנטארקטיקה - נרשמה ירידה חדה בהרבה, של עד 0.18 מעלות צלזיוס בעשור.
לשינויים בטמפרטורת המים הייתה גם השפעה על הקרח הימי. החוקרים מצאו כי בים רוס נרשמה דווקא התרחבות של כיסוי הקרח, ממצא שתאם גם תצפיות לוויין, בעוד שבאזורים אחרים סביב היבשת נרשמה ירידה בכמות הקרח, ככל הנראה בשל הבדלים מקומיים ברוחות, בהובלת החום באוקיינוס ובשילוב שבין טמפרטורת המים למליחותם.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי הידלדלות שכבת האוזון אינה מסבירה לבדה את כל השינויים באזור, ובוודאי שאינה סותרת את מגמת ההתחממות הגלובלית הנגרמת מפליטת גזי חממה. לדבריהם, "גם גורמים נוספים ובהם גורמים שמקורם בפעילות האדם, שינויים בפעילות השמש והתפרצויות געשיות, השפיעו על טמפרטורת האוקיינוס, אם כי במידה קטנה יותר".
כדי לבחון את אמינות הממצאים, השוו החוקרים את תוצאות הסימולציות לחמישה מודלים אקלימיים בינלאומיים ולנתוני טמפרטורת פני הים וריכוז הקרח שנאספו על ידי המרכז הלאומי לנתוני שלג וקרח של ארה"ב. לדבריהם, "ההתאמה בין הנתונים מחזקת את ההבנה לגבי הקשר בין הידלדלות שכבת האוזון, שינויי הרוחות, טמפרטורת האוקיינוס והיקף הקרח הימי סביב אנטארקטיקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו