עובדים במשמרות לילה? יש לנו בשורה רעה בשבילכם

הניתוח הגדול ביותר עד כה של סקירות מוח בקרב אנשים שעובדים מחוץ לשעות היום השגרתיות מצא כי עבודה בלוחות זמנים לא סטנדרטיים, ובייחוד משמרות לילה, נקשרים לירידות מתונות וסימטריות בנפח הרקמה בשני אזורים מרכזיים במוח. זאת בתלמוס הימני, המתואר לעיתים כמרכזייה לקשב וערנות וכמעורב בהעברת מידע הקשור לזיכרון, והאמיגדלה השמאלית, שמווסתת תגובות רגשיות ומשתתפת בעיבוד סטרס וזיכרון.

על פי ממצאי המחקר שנעשה בבריטניה, שינויים אלה מתהפכים, לפחות בחלקם, כאשר מפסיקים עבודה במשמרות. אצל משתתפי המחקר שעברו ללוחות זמנים יומיים בין סריקות המוח, אובדן הנפח נעצר וחלק מהאזורים הראו התאוששות קלה, עם התאוששות חלקית בתוך כשנתיים וחצי בממוצע.

בהתבסס על MRI ועל נתוני בריאות ארוכי-טווח של 14,198 מבוגרים בגיל העמידה ובגיל מבוגר הרשומים ב-UK BioBank, אחד ממאגרי המחקר הרפואי והגנטי הגדולים והחשובים בעולם הנמצא בבריטניה, כולל 2,122 עובדי משמרות, המחקר מיפה דפוס מובחן - הן התלמוס הימני והן האמיגדלה השמאלית - הראו ירידות מתונות בנפח הרקמה. אזורים אלה מתאימים לתסמינים המתועדים בקרב עובדי משמרות, כגון קשיי זיכרון, עצבנות, חוסר יציבות רגשית והפרעות שינה, ומעלים את האפשרות שרגישות מבנית במעגלים אלה עוקבת אחר ההפרעה הכרונית בקצב היממה שנגרמת משעות עבודה בלתי סדירות.

המחברים מדגישים כי השינויים שנצפו קטנים, מייצגים אסוציאציה סטטיסטית ולא הוכחה חותכת לסיבתיות, וציינו כי אין להסיק מהם שכל עובד משמרות יפתח ליקוי קוגניטיבי חמור. בכלל המדגם, גודל האפקט המחבר בין אובדן נפח הרקמה לביצועים במבחנים קוגניטיביים היה קטן מאוד, ולפיכך הם ציינו כי יש לתת לממצאים אלה פרשנות זהירה. ניתוח משני זיהה קורלציה שלילית: אנשים עם ירידות נפח רקמה גדולות יותר נטו להצליח מעט פחות במדדים קוגניטיביים מסוימים, אולם הקשר היה חלש.

מבחנים ספציפיים שבדקו מהירות חשיבה, זיכרון וגמישות מחשבתית איתרו ירידות העולות בקנה אחד עם השפעות קוגניטיביות עדינות, אך שוב עם אפקט מזערי, שהחוקרים מדגישים כי יש לראותם בשמרנות.

בקרב אנשים שנטשו עבודה במשמרות לטובת עבודה במהלך היום, וחות זמנים יומיים, סריקות שנערכו אחרי השינוי הראו בין הסריקות, אובדן נפח הרקמה באזורים הרגישים נראה כנעצר, ומקצתם חלק מהמשתתפים הראו התאוששות קלה. בממוצע, התאוששות חלקית הופיעה בתוך כשנתיים וחצי מהפסקת עבודת המשמרות. החוקרים מציינים כי מרווח זמן זה הוא חלון טיפולי פוטנציאלי למניעה ולהחלמה.

החוקרים מציעים גם נקודת מבט חלופית: במקום להצביע על הידרדרות פתולוגית, חלק מהשינויים הללו עשויים לשקף הסתגלות תפקודית של המוח לדרישות המתמשכות של עבודת לילה. לפי תפיסה זו, אנשים המועסקים לוחות זמנים לא סדירים עשויים לעשות זאת בחלקם משום שמוחותיהם מפתחים התאמות מבניות המתעלות על מחזורי שינה-ערות משובשים.