ביולוגים ימיים מאוניברסיטת ממוריאל בקנדה גילו כי חתיכות מנותקות של מלפפון הים Psolus fabricii מסוגלות לשרוד ולהתארגן מחדש במשך שנים בתוך מי ים רגילים, גם ללא פה, מערכת עיכול או יכולת רבייה. החוקרים כינו את הדגימות שאספו "LiPfe", קיצור של "Living Immortal P. fabricii Explants", כלומר רקמות "חיות ואלמותיות" של מלפפון הים.
הם גילו כי הפצעים ברקמות נסגרו בתוך שלושה ימים בלבד, וכי כבר אחרי שישה ימים החלו החתיכות לעבור ארגון מחדש של הרקמות. תאי שריר התפרקו בהדרגה, בעוד שרקמות חיבור התרבו והתחזקו. הרקמות המשיכו לבצע תיקון עצמי, התחדשות ופעילות חיסונית במשך שבועות וחודשים, במקום להתנוון.
לפי החוקרים, החתיכות ספגו חומצות אמינו מומסות ישירות ממי הים כדי לייצר אנרגיה, ובמקרים מסוימים אף "אכלו" את רקמות השריר של עצמן לצורך הישרדות. בניסויים שונים צינורות תנועה שנחתכו החלימו מחדש תוך התרבות של תאי מערכת החיסון. בתוך חודש רגל קטועה הפכה למבנה כדורי, והפצע נעלם לחלוטין. לאחר שלושה חודשים הרגליים המחודשות אף גדלו מעבר לגודלן המקורי.
לפי הדיווח, במשך יותר משלוש שנים הרקמות לא הראו סימני עייפות, המשיכו להתחלק תאית ושמרו על פעילות חיסונית חזקה. "דבר כזה מעולם לא נראה קודם", אמרה שרה ג'ובסון, דוקטורנטית באוניברסיטת ממוריאל בניופאונדלנד והמחברת הראשית של המחקר.
הממצאים מעוררים שאלות יסודיות לגבי עצם ההגדרה של חיים. בניגוד לזנבות או איברים שנושרים אצל לטאות וסלמנדרות ובהמשך מתנוונים, אצל מלפפון הים החלקים הקטועים לא רק מחלימים אלא ממשיכים להתקיים כיחידות ביולוגיות פעילות ועצמאיות. ג'ובסון השוותה זאת למצב שבו לטאה משירה את זנבה ואז הזנב ממשיך להחלים ולנוע לבדו בטבע.
לפי החוקרים, מלפפון הים מפעיל מעין "תוכנית הישרדות מבוזרת": הוא מחזק רקמות חיבור, מגייס תאי חיסון, מפרק רכיבים יקרים מבחינה אנרגטית כמו שריר, וסופג מזון ישירות מהסביבה.
המקרה מטשטש את הגבול בין אורגניזם שלם לבין אוסף תאים, ומעלה אפשרות שקיימות צורות חיים שמסוגלות לשמר פעילות ביולוגית מתואמת גם בלי תפקודים בסיסיים כמו אכילה או רבייה. עם זאת, מדענים אחרים מזהירים מפני שימוש מוקדם מדי במונח "אלמותיות".
החוקרים מזכירים כי בעבר נטענו טענות דומות לגבי תאים "אלמותיים", אך רבות מהן הופרכו. אחת הדוגמאות הבודדות שנותרו היא קו תאי HeLa, שנלקח מתאים סרטניים של הנרייטה לאקס לפני יותר מ-75 שנה וממשיך לגדול במעבדות עד היום.
הם מזכירים גם את עבודתו של זוכה פרס נובל אלכסיס קארל, שטען בעבר כי הצליח להחזיק תאי לב של עובר תרנגולת בחיים במשך עשרות שנים, טענה שלא הצליחו לשחזר בהמשך. החוקרים סבורים כי לתגלית עשויות להיות השלכות עתידיות בתחומי הרפואה, מדעי החומרים ושיקום רקמות.
"הנה מין שיש לו יכולת פורצת דרך כזו, ולא היה לנו מושג", אמרה הביוגיאוכימאית הימית רייצ'ל סיפלר."זו תזכורת לכמה דברים עדיין לא גילינו בסביבה הימית, וכמה חשוב להגן על המשאבים האלה שעשויים להכיל ידע יקר ערך עבורנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו