שתי תעלומות שונות לחלוטין ביער האמזונס - מבני אבן מסתוריים בעלי צורה פאלית ו"ארובות" בוץ גבוהות שבונים זחלי ציקדות -נפתרו לאחר שחוקרים השתמשו באותו אמצעי בלתי צפוי: קונדומים.
ארכיאולוגים ומהנדסים שחקרו מבני אבן עתיקים השתמשו ב-40 קונדומים כאטמים זמניים ואטומים לאוויר על פתחים ותעלות אבן. האטמים אפשרו לבצע ניסויי זרימת מים מבוקרים שחשפו כיצד המבנים פעלו.
במקביל, ביולוגים שחקרו מדוע זחלי ציקדות בונים מגדלי בוץ גבוהים כיסו חלק מה"ארובות" כדי ליצור לחץ נשימתי ולעקוב אחר שינויי ההתנהגות של הזחלים. הניסוי סייע לאשר כי המבנים משמשים למערכת אוורור.
באתרי האבן שביער הגשם, המבנים בעלי הצורה הפאלית, כלומר מבנים המזכירים בצורתם איבר מין זכרי, נותרו במשך שנים ללא הסבר ברור. החוקרים הצליחו להבין את מטרתם רק לאחר שביצעו ניסויי מים באמצעות איטום פתחים בממברנות האלסטיות והזרמת מים דרך המבנים.
באמצעות שליטה בלחץ המים ובמעברם, הצליח הצוות להראות שהאבנים שימשו כסימנים הידרולוגיים, כלומר מבנים שסייעו בניהול זרימת מים, וכן כמשאבות פרימיטיביות או פתחי ניקוז בתוך מערכת רחבה יותר לניהול מים.
הניסויים אישרו קיומה של הנדסה פרה-קולומביאנית מתוחכמת והצביעו על ידע מתקדם בדינמיקת נוזלים ובהנדסה אזרחית. החוקרים אומרים שהניסויים סיפקו הוכחה מעשית לדפוסים שהתגלו קודם לכן באמצעות סריקות LiDAR, טכנולוגיית מיפוי בלייזר שמסוגלת "להסיר" דיגיטלית את צמרות העצים ולחשוף מבנים אנושיים החבויים מתחת ליער.
לאחר מכן הגיע שלב עבודת השטח, שבו החוקרים השתמשו בקונדומים כדי לאטום תעלות ולבדוק בפועל כיצד מים נעו בעבר בתוך המערכת העתיקה. שיטת העבודה נועדה לצמצם ככל האפשר פגיעה במבנים העתיקים.
הקונדומים, שנמתחו על פתחים מגולפים ותעלות קטנות, יצרו אטימה זמנית ולא הרסנית. כך יכלו החוקרים לעקוב אחרי עליית מפלסי מים, שינויי כיוון וזרימת מים בין חללים מחוברים. הממברנות האלסטיות שימשו למעשה כאטמים או כשסתומים זמניים, ואפשרו למפות את הקשרים התפקודיים בין חלקי המערכת.
הזרימות המבוקרות חיזקו את ההשערה שלא מדובר במבנים אסתטיים או סמליים בלבד, אלא בחלקים פעילים ממערכת מתוכננת לניהול מים. החוקרים מציינים כי ללא ניסויי השטח הללו, הנתונים שהתקבלו מסריקות מרחוק היו נשארים עמומים ולא חד-משמעיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו