"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
נמאס לכם לחכות לחברים? הצעד הפשוט שישנה את התמונה
במקום להתעצבן או לחכות להם שעות, הגיע הזמן שתבינו מה באמת עובר להם בראש • הצצה ל"הטיית ההווה" שמשאירה אותם על הספה, והשיטה הפרקטית שתשים סוף לאיחורים בלי להרוס את החברות
יש סיבה לכך שאנשים מאחרים. צילום: ג'מיני

נמאס לכם לחכות לחברים? הצעד הפשוט שישנה את התמונה

במקום להתעצבן או לחכות להם שעות, הגיע הזמן שתבינו מה באמת עובר להם בראש • הצצה ל"הטיית ההווה" שמשאירה אותם על הספה, והשיטה הפרקטית שתשים סוף לאיחורים בלי להרוס את החברות

עידו אבניאלמערכת היום פלוס
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

כולנו מכירים את זה: חבר שמבטיח שהוא כבר בדרך, עוד רגע מגיע, ובפועל מופיע באיחור קבוע. זה לא בהכרח חוסר כבוד או זלזול. לעיתים מדובר בדפוס פסיכולוגי די עקבי, שמסביר למה אנשים מסוימים פשוט לא מצליחים לעמוד בזמנים.

הגורם הראשון נקרא כשל התכנון. מדובר בנטייה אנושית להעריך את הזמן הדרוש למשימה בצורה אופטימית מדי. אנשים בונים לעצמם תרחיש שבו הכל עובד חלק: הרמזורים ירוקים, אין פקקים, החניה זמינה וההתארגנות לוקחת פחות זמן מהמציאות. הבעיה היא שגם אחרי איחורים חוזרים, רבים ממשיכים להאמין שהפעם זה יהיה שונה, ומסבירים לעצמם שהאיחור הקודם היה מקרה חריג.

למה אנשים ממשיכים לאחר שוב ושוב?

הגורם השני הוא הטיית ההווה. זו נטייה להעדיף נוחות מיידית על פני פעולה שדורשת מאמץ, גם אם היא חשובה. במקום לקום עכשיו ולצאת בזמן, האדם בוחר להישאר עוד רגע על הספה או לסיים עוד משהו קטן. בכל פעם הוא משכנע את עצמו שעוד מעט יזוז, אבל הדחייה הזו חוזרת על עצמה ודוחקת את היציאה.

השילוב בין שני הגורמים יוצר מעגל שקשה לשבור. מצד אחד הערכת זמן לא מדויקת, מצד שני דחיינות רגעית, ובסוף איחור שמרגיש כמעט בלתי נמנע.

יש גם דרכים להתמודד. אחת מהן היא פשוטה יחסית: להזכיר לאותו אדם מה קרה בפעמים קודמות, לא כהאשמה אלא כהצבת מראה למציאות. דרך נוספת היא לקבוע גבולות ברורים - מתחילים בזמן, גם אם מישהו מאחר, ולא מחכים ללא הגבלה.

בסופו של דבר, איחור כרוני הוא לא גזירת גורל. הוא תוצאה של הרגלים ותפיסות שניתן לשנות. אבל כמו בהרבה מקרים, השלב הראשון הוא להבין שזה לא עניין של דקות, אלא של פסיכולוגיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...