מחקר חדש שפרסם המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט לקראת ט״ו בשבט מצביע על מצב עגום: רק שלושה אחוזים מהצמחים בגינות הפרטיות בישראל הם ממינים מקומיים - למרות שקיימים בישראל כ-2,000 מיני צמחי בר. המחקר שנעשה, בהובלת ד"ר יותם ציפר-ברגר, ראש החוג לטבע וביולוגיה במרכז, בחן 200 חצרות ברחבי הארץ ומיפה 140 מיני צמחים.
מהממצאים עולה כי שלושת המינים הנפוצים בגינות כלל אינם מקומיים: במקום הראשון טקומית הכף (דק פרי הכף) שהופיע בכרבע מהחצרות, אחריו פיקוס בנימינה ובמקום השלישי פיטוספורום יפני - שיח המזוהה עם הגינות הוותיקות של ישראל. רק במקום השישי נמצא צמח ישראלי ראשון: הרדוף הנחלים, האהוב מאוד בשל פרחיו הגדולים והססגוניים.
עוד מגלה המחקר כי המקורות הגיאוגרפיים הדומיננטיים בגינות הפרטיות הם ממזרח אסיה (30 אחוז), מאמריקה הטרופית (25 אחוז) ומדרום אפריקה (15 אחוז). החוקרים מציינים כי למרות יתרונותיה האסתטיים, גינה אקזוטית כרוכה גם במחירים סביבתיים וכלכליים: רבים מהמינים הזרים צורכים כמויות מים גבוהות, חלקם בעלי אופי פולשני העלול להתפשט אל השטחים הפתוחים, וקצב הצימוח המהיר שלהם מחייב תחזוקה וגיזום תכופים.
מעבר לחקר הזנים המצויים בגינות השונות, המחקר ממליץ כיצד לשתול צמחים ארץ-ישראליים בגינות הפרטיות. החוקרים מציינים כי הצמחים הללו דורשים סבלנות, אך משתלמים לאורך זמן. מומלץ לבחור מינים המותאמים לסביבה הטבעית באזור המגורים, לא להעמיס ולא לצופף יתר על המידה. לשלב עצי פרי מקומיים (שקד, גפן), עצי צל (אלון, אדר סורי, לבנה רפואי), שיחים פורחים וריחניים (רותם, מורן) וצמחי בצל ופקעת לעונות החורף והאביב.
כמו כן, חשוב להתאים את העץ לגודל הגינה: להימנע מלשתול אורן בגינת דירה בשל צמרתו הרחבה ושכבת המחטים שהוא משאיר, ויש להיזהר גם מעץ דולב שגדל למימדים עצומים ויוצר עומס תחזוקתי גבוה.
לדברי ד"ר ציפר-ברגר, ראש החוג לטבע וביולוגיה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, "אין פסול בגינה אקזוטית - אך מדובר בהחמצה של הזדמנות סביבתית ותרבותית. צמחים זרים אטרקטיביים לבעלי גינות משום שהם גדלים מהר, פורחים בעוצמה, קלים לגיזום ומעניקים מראה טרופי. שוק המשתלות מושפע מטרנדים עולמיים, והציבור מבקש לשחזר בגינתו את מה שהוא רואה במגזינים מחו"ל - במיוחד באזורי החוף שבהם קיימת העדפה לצמחייה טרופית.
"מנגד, צמחי ארץ-ישראל חסכוניים יותר במים, מותאמים לאקלים המקומי ועמידים למזיקים ולמחלות. חינוך להיכרות עם הצומח המקומי ומשמעותו ההיסטורית והתרבותית יכול לקדם את רעיון הגינה הארצישראלית. ביקור בחלקות הצומח המקומי בגנים הבוטניים בתל אביב ובירושלים ממחיש עד כמה מרהיבה יכולה להיות גינה המבוססת כולה על צמחי בר ישראליים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו