על פי מחקר שפורסם ב-PLOS One ובחן יותר מ-7.7 מיליון מאמרים בתחום הביו-רפואה ומדעי החיים, מאמרים שנכתבו על ידי נשים עברו תהליך ביקורת עמיתים ארוך יותר מאלה שנכתבו על ידי גברים. מאמרים שנכתבו על ידי אישה כמחברת ראשית חיכו בממוצע 101 ימים, כשבוע יותר ממאמרים שנכתבו על ידי גברים. כאשר המחברת האחראית על הקשר עם כתב העת הייתה אישה (corresponding author), הפער גדל ל-115 ימים לעומת 102 ימים עבור עמיתיה הגברים.
בהמשך המחברים הרחיבו את הניתוח שלהם ל-36.5 מיליון מאמרים ב-36 אלף כתבי עת המופיעים באינדקס PubMed. במאגר הגדול יותר, הביקורת נמשכה בממוצע 7.4 אחוזים יותר עבור מחברות ראשונות ו-12.7 אחוז יותר עבור המחברות שהיו בקשר עם כתב העת. הדפוס נותר זהה בכל תחומי המשנה של מדעי הרפואה ומדעי החיים.
נתונים היסטוריים הראו כי נשים עלו מ-28 אחוז מהמחברים הראשונים ב-1960 ל-43 אחוז ב-2020, אך הפער בזמן הבדיקה כמעט ולא השתנה. נשים גם נותרו מיוצגות פחות בקרב המחברים המצויים בקשר עם כתב העת, תפקיד הקשור בדרך כלל לוותק. החוקרים לקחו בחשבון את תחום המחקר, המדינה, אורך המאמר ומספר המחברים המשותפים; למרות זאת, הפערים נותרו בעינם.
בממוצע, מאמרים שנכתבו על ידי נשים קיבלו ציון גבוה יותר בקריאות, אך תכונה זו לא זירזה את האישור. "זמני ההמתנה הארוכים יותר נובעים ככל הנראה משילוב של הטיות פוטנציאליות מצד עורכים או שופטים, משימות לא מחקריות כבדות יותר עבור נשים, והאפשרות שנשים לוקחות יותר זמן להגיש מחדש את המאמרים בשל פרפקציוניזם או חוסר ביטחון עצמי", אמר המחבר הראשי דייוויד אלווארז-פונס, לפי Times Higher Education.
בסקירה נפרדת של PLOS ONE - Archaeology records נמצא כי מחברים ממדינות בעלות הכנסה נמוכה נאלצו להתמודד עם תקופות סקירה ארוכות ב-25.8-44.3 אחוז מאשר עמיתיהם במדינות עשירות יותר, ללא הבדל בין המינים. בתוך מאגר הנתונים הזה, מאמרים שנכתבו על ידי מחברות ראשיות ומחברות שהיו בקשר עם כתב העת נותרו בסקירה בממוצע 14.6 אחוז יותר זמן מאשר מאמרים שנכתבו על ידי מחברים גברים בלבד.
צוות המחקר קרא לכתבי העת לעקוב ולפרסם את זמני הטיפול לפי מאפיינים דמוגרפיים של המחברים, וביקש מהאוניברסיטאות לאזן בין עומסי ההוראה והניהול כדי לצמצם עיכובים בהגשה מחודשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו