מחקר חדש שפורסם בכתב העת PLOS One בדק כיצד שיחות במהלך נהיגה קשורות לדרך שבה הנהג מניע את עיניו ומגיב לגירויים בכביש. החוקרים מצאו שבמהלך שיחה הנהגים חווים תנועות עיניים איטיות יותר, כלומר הם אינם סורקים את הסביבה מהר כפי שהם עושים במצב שבו הם אינם שקועים בשיחה. התוצאות הראו כי שיחות, אפילו כאשר הנהג חושב שהוא "מדבר אך לא מקשיב", גורמות לעיכוב בתנועת העיניים וזמן תגובה ארוך יותר.
חוקרים מאוניברסיטת פוג'יטה לבריאות ביקשו מ-30 משתתפים לבצע משימה של זיהוי מטרות חזותיות בשלושה תנאים: דיבור, האזנה לקטעי אודיו ובקרה. בעת הדיבור, המשתתפים נדרשו בממוצע ל-279.7 מילי-שניות כדי להגיב, בהשוואה ל-260.4 מילי-שניות בעת האזנה ו-261.3 מילי-שניות בתנאי הביקורת. תנאי הדיבור גרמו גם לעיכובים בייזום, ביצוע וקיבוע תנועות העיניים.
התופעה הזו נקשרת לכך שהמוח מחולק בין משימות, וכפועל יוצא מכך יכולת הסריקה של הכביש פוחתת והעיניים נוטות לנוע בקצב איטי יותר. "הדיבור מפריע למנגנונים העצביים האחראים לתנועות העיניים, שהן קריטיות לעיבוד חזותי-מוטורי בזמן נהיגה", אמר שינטרו אואהרה, פרופסור חבר באוניברסיטת פוג'יטה בריאות ביפן, לפי המגזין Discover. הוא הוסיף כי שיחה, ולא רק שמיעת דיבור, משבשת את ההנחיה של המוח לעיניים.
האתר EurekAlert ציין כי כאשר הנהג משתתף בשיחה, גם אם מדובר בשיחה שבה הוא אינו מחויב להאזין באופן פעיל, הוא עדיין מבזבז משאבים קוגניטיביים על פעולת השיחה, מה שמוביל להאטה של תגובת העין לגירויים חזותיים חשובים בכביש. כך, בזמן שמערכת העיניים נראית כ"רואה", בפועל היא מתמקדת פחות במה שמתרחש סביב, דבר המשפיע על קבלת החלטות בזמן אמת.
המחקר מצא כי התוצאה של חלוקת הקשב הזו היא תזוזת עיניים מתונה יותר במהלך הנהיגה, מה שמתבטא ביכולת פחותה לזהות שינויים מהירים בסביבה - כמו עצמים זזים, רמזורים משתנים או מכשולים בלתי צפויים בכביש. לפי הממצאים, גם שיחות "קלילות" שבהן הנהג מדבר אך אינו מקשיב באופן פעיל יכולות לגרום לאותן תגובות איטיות של העין וזמן תגובה ממושך.
מהירות תגובה ארוכה יותר קשורה לסיכון מוגבר במצבי נהיגה שונים, שכן תגובה איטית לפקק פתאומי או שינוי בכיוון הדרך עלולה להפחית את יכולת הנהג לפעול בזמן ובבטחה. המחקר מדגיש כי שיחות במהלך נהיגה אינן רק הסחת דעת, אלא מערבות פרוצדורה מוחית שמשתלטת על חלק ניכר מהקשב החזותי והקוגניטיבי של הנהג.
המחקר התבסס על ניתוחים קודמים שקשרו בין שימוש בטלפונים סלולריים לתאונות, ומצא כי עצם הדיבור יכול להפריע לזיהוי סכנות, אפילו עם מכשיר דיבורית. החוקרים מתכננים ניסויי המשך כדי לבדוק דיאלוג עם עוזרים קוליים ברכב ולראות אם נהגים מקצועיים יכולים לפצות על כך בדרכים אחרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו