המחסום הנסתר למניעת דמנציה

מחקר חדש מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס בסידני טוען שזמן - או היעדרו - עשוי להיות החוליה החסרה במניעה יעילה של דמנציה. המחקר,שפורסם בכתב העת The Lancet Healthy Longevity, מזהה את הזמן כגורם חברתי המשפיע על בריאות המוח, שעשוי להיות משפיע בדיוק כמו השכלה והכנסה.

המחברת הראשית, ד"ר סוזן רור, מומחית לגורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות, הסבירה שאף שידוע כי הרגלי חיים כמו שינה מספקת, פעילות גופנית סדירה, תזונה טובה ואינטראקציה חברתית תומכים בבריאות המוח, כל אחת מההתנהגויות הללו תלויה במשאב חיוני אחד: זמן.

"עד 45 אחוז ממקרי הדמנציה בעולם היו ניתנים למניעה אם היו מסלקים את גורמי הסיכון הניתנים לשינוי", אמרה ד"ר רור. "עם זאת, לאנשים רבים פשוט אין את הזמן הפנוי כדי להתאמן, לנוח כראוי, לאכול בצורה בריאה או להישאר מחוברים חברתית. חוסר הזמן הזה - מה שאנחנו מכנים 'עוני זמן' - הוא מחסום נסתר להפחתת סיכון לדמנציה".

המחקר מדגיש שגורמים מבניים כגון שעות עבודה ארוכות, אחריות לטיפול במשפחה, עומס דיגיטלי ומצוקה כלכלית-חברתית תורמים ל"עוני זמן", נטל שנופל בעיקר על אוכלוסיות פגיעות ממילא. לחצים אלה מחזקים פערים בריאותיים קיימים ומפחיתים את הגישה להתנהגויות התומכות במוח.

פרופ' פרמינדר סאצ'דב, מנהל שותף ב-CHeBA (Centre for Healthy Brain Aging) ומחבר שותף במחקר, אמר שההכרה בזמן כגורם חברתי המשפיע על הבריאות דורשת שינוי יסודי באופן שבו ניגשים למניעת דמנציה. "מדיניות ומחקר בריאות המוח התמקדו רבות בשינוי התנהגות אינדיבידואלית", אמר פרופ' סאצ'דב. "אבל אלא אם כן אנשים מקבלים את המשאבים הזמניים לפעול על פי המלצות אלה, אנחנו מסתכנים בלהשאיר מאחור את אלה שהכי צריכים זאת. בדיוק כפי שממשלות פועלות נגד פערי הכנסות, עלינו לפעול נגד אי-שוויון בזמן".

כמה שעות ביום באמת נדרשות לבריאות המוח?

ד"ר סימון רפרמונד, מחברת שותפה, אמרה שמחקר עתידי חייב גם ללכוד כמה זמן נדרש באופן מציאותי לטיפול במוח. "העדויות שלנו מצביעות על כך שלפחות 10 שעות ביום נדרשות רק לפעילויות בריאות מוח חיוניות כגון שינה, ארוחות, פעילות גופנית ואינטראקציה חברתית", אמרה ד"ר רפרמונד. "עבור רבים, במיוחד אלה בתפקידי טיפול או במצוקה, זה פשוט לא ניתן להשגה בתנאים הנוכחיים. לכן, התמודדות עם עוני זמן חיונית אם אנחנו רציניים לגבי מניעת דמנציה".

החוקרים קוראים לשינויי מדיניות ובמקומות עבודה שיתמכו במה שהם מכנים "צדק בחלוקת זמן" - צעדים שמגנים על הזמן ומחלקים אותו מחדש כך שלכולם תהיה גישה לשמירה על בריאות המוח. דוגמאות כוללות הסדרי עבודה גמישים, זכות להיות לא זמינים לעבודה מחוץ לשעות העבודה, שירותי טיפול בילדים במחיר נגיש, השקעה בתחבורה ציבורית ותכנון עירוני המפחית זמני נסיעה.

המחברים טוענים שזמן חייב להיות מוכר הן כמשאב והן כמקור לפערים, וקוראים לממשלות, חוקרים וקהילות לשלב צדק בחלוקת זמן לתוך אסטרטגיות מניעת דמנציה.