חוקרים גילו: למה אוהדי כדורגל מאבדים שליטה?

כדורגל מעורר רגשות עזים בקרב אוהדים ברחבי העולם. אבל מה בדיוק קורה במוח של אוהד כשקבוצתו מנצחת או מפסידה? מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Radiology מספק תשובות מפתיעות לשאלה זו, ומגלה כי דפוסי הפעילות המוחית של אוהדי כדורגל - במיוחד הפנאטים שבהם - דומים לתבניות שנמצאו גם בפנאטיות פוליטית ודתית.

המחקר, בראשות ד"ר פרנסיסקו זמורנו מאוניברסיטת סן סבסטיאן שבצ'ילה, בדק בסריקות fMRI את הפעילות המוחית של 60 אוהדים גברים בגילאי 20-45 משתי הקבוצות היריבות הגדולות במדינה. החוקרים סיווגו את המשתתפים לפי סולם מוכר למדידת פנאטיות של אוהדי כדורגל: 38 צופים מזדמנים, 19 אוהדים וארבעה אוהדים פנאטים. הם הציגו להם 63 קטעי וידאו של שערים ממשחקים שונים - כאשר חלקם כללו את הקבוצה האהובה שלהם מול היריבה, מול קבוצות אחרות, או משחקים ניטרליים.

"אוהדות כדורגל מספקת מודל בעל תוקף גבוה לחקר פנאטיות עם השלכות ניתנות לכימות על הבריאות והתנהגות קולקטיבית", הסביר ד"ר זמורנו. "בעוד השייכות החברתית נחקרה רבות, המנגנונים הנוירוביולוגיים של זהות חברתית בהקשרים תחרותיים אינם ברורים, ולכן יצאנו לחקור את מנגנוני המוח הקשורים לתגובות רגשיות של אוהדי כדורגל לניצחונות והפסדים של הקבוצות שלהם".

מה קורה לאוהדים שרופים בזמן הפסד?

ממצאי המחקר העלו תמונה ברורה: כאשר הקבוצה האהובה כבשה שער נגד היריבה, נרשמה הפעלה חזקה במיוחד באזורי מערכת התגמול במוח - אזורים הקשורים לתחושת הנאה, מוטיבציה ולמידה דרך תגמול. בנוסף נצפתה הפעלה באזורים המעורבים בחיזוק חברתי ובוויסות רגשי.

אולם הממצא המפתיע יותר התגלה במצבי הפסד: כאשר הקבוצה היריבה כבשה שער, נרשמה הפעלה מוגברת ברשת המוחית האחראית על הבנת מצבים חברתיים ויכולת לראות דברים מנקודת המבט של אחרים. יחד עם זאת, נצפתה ירידה בפעילות של אזור מוחי קריטי שאחראי על בקרה קוגניטיבית ושליטה בדחפים.

החוקרים מצאו שתחרות מול יריבה משנה במהירות את האיזון במוח בין מערכת התגמול לבין מערכת הבקרה העצמית - תוך שניות בודדות. כשהקבוצה מנצחת את היריבה, מערכת התגמול עובדת בעוצמה גבוהה הרבה יותר מאשר בניצחון רגיל. אבל כשהיריבה מנצחת, המערכת האחראית על בקרה עצמית דווקא נחלשת.

זה עשוי להסביר מדוע אנשים רציונליים לחלוטין עלולים פתאום "להתהפך" במהלך משחקים - מערכת הבקרה העצמית שלהם נחלשת דווקא כשהם הכי זקוקים לה.

והתבנית הזו מתחזקת דווקא אצל האוהדים הפנאטיים ביותר. המחקר מצא קשר ברור: ככל שרמת הפנאטיות גבוהה יותר, כך הירידה בפעילות אזור הבקרה גדולה יותר במהלך הפסד נגד היריבה. זה מנבא כישלון ביכולת השליטה העצמית בדיוק ברגע שהזהות הקבוצתית מאוימת.

החוקרים מדגישים כי המעגלים המוחיים האלה נוצרים כבר בגיל צעיר: איכות הטיפול בילדות, חשיפה ללחץ ולמידה חברתית מעצבים את האיזון בין מערכת התגמול למערכת הבקרה במוח - איזון שמאוחר יותר קובע עד כמה אדם יהיה פגיע למסרים פנאטיים. לפי ד"ר זמורנו, הגנה על הילדות היא אסטרטגיית המניעה החזקה ביותר, שכן חברות שמזניחות התפתחות מוקדמת לא נמנעות מפנאטיות אלא יורשות את הנזקים שלה.

המחקר כלל מגבלות מסוימות: המדגם כלל רק גברים, גודלו היה צנוע יחסית (60 משתתפים), ולא נבדקו גורמים נוספים כמו צריכת אלכוהול והימורים. החוקרים ממליצים כי מחקרים עתידיים יכללו גם נשים, יבדקו כיצד המנגנונים העצביים של פנאטיות בספורט משתווים לצורות פוליטיות ודתיות, ויבחנו תגובות בזמן אמת במהלך משחקים חיים.