צוות פסיכולוגים מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס (UNSW) בסידני חשף את העדות המשכנעת ביותר עד כה לכך ששמיעת קולות בסכיזופרניה נובעת מכישלון המוח לזהות את הדיבור הפנימי שלו. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Schizophrenia Bulletin, מאשר תיאוריה בת חמישה עשורים ומציע דרך חדשה למדוד ולעקוב אחר ההפרעה.
"דיבור פנימי הוא הקול בראש שלך שמספר בשקט את מחשבותיך – מה אתה עושה, מתכנן או שם לב אליו", מסביר פרופ' תומס וויטפורד מבית הספר לפסיכולוגיה ב-UNSW, שעומד בראש המחקר. "רוב האנשים חווים דיבור פנימי באופן קבוע, לעיתים קרובות מבלי להבין זאת, אם כי יש כאלה שלא חווים זאת כלל".
המחקר בחן 142 משתתפים בשלוש קבוצות: 55 אנשים עם הפרעות בספקטרום הסכיזופרניה שחוו הזיות שמיעתיות-מילוליות בשבוע האחרון, 44 אנשים עם סכיזופרניה שלא חוו הזיות לאחרונה או כלל, ו-43 אנשים בריאים.
כל משתתף חובר למכשיר EEG למדידת גלי מוח. הניסוי היה פשוט: המשתתפים ראו על המסך קו נע לעבר קו קבוע. כשהקווים נפגשו, שני דברים קרו בו-זמנית – הם שמעו דרך האוזניות הברה מוקלטת ("בה" או "בי"), ובאותו רגע דמיינו בראשם הברה שנקבעה מראש ("בה" או "בי").
המשתתפים לא ידעו מראש איזו הברה תושמע, כשלפעמים ההברה המדומיינת התאימה להברה המושמעת, ולפעמים לא. בנוסף, בחלק מהניסויים הם פשוט הקשיבו לצלילים בלי לדמיין כלום – זה שימש כבסיס להשוואה.
התוצאות חשפו הבדל דרמטי. אצל המשתתפים הבריאים, כאשר ההברה המדומיינת התאימה להברה המושמעת, ה-EEG הראה פעילות מופחתת בקליפת המוח השמיעתית. כלומר, המוח זיהה שמדובר בצירוף מקרים והפחית את התגובה לצליל החיצוני – זו דרך המוח להבחין בין המחשבה לקול מבחוץ.
"המחקר שלנו מראה שכאשר אנחנו מדברים – אפילו רק בראש שלנו – החלק במוח שמעבד צלילים מהעולם החיצוני הופך פחות פעיל", אומר פרופ' וויטפורד. "הסיבה לכך היא שהמוח צופה מראש את הצליל של הקול שלנו".
אצל המשתתפים עם הזיות שמיעתיות, קרה בדיוק ההפך. המוח הראה פעילות מוגברת – תגובה חזקה יותר לצליל החיצוני. המשמעות: המוח לא זיהה שהמחשבה הפנימית היא שלו, והגביר את התגובה לצליל כאילו הוא בא מבחוץ.
המשתתפים בקבוצה השלישית – אנשים עם סכיזופרניה שלא חוו הזיות לאחרונה – הראו דפוס ביניים.
הצעד הבא: לבדוק מי עלול לפתח פסיכוזה
הממצאים אצל המשתתפים עם הזיות שמיעתיות היו משמעותיים במיוחד. "המוח שלהם הגיב בחוזקה רבה יותר לדיבור פנימי שהתאים לצליל החיצוני, וזה היה בדיוק הפוך ממה שמצאנו אצל המשתתפים הבריאים", מציין פרופ' וויטפורד. "היפוך זה מצביע על כך שמנגנון הצפייה מראש של המוח עשוי להיות משובש אצל אנשים שחווים כעת הזיות שמיעתיות, מה שעלול לגרום לקול הפנימי שלהם להתפרש כדיבור חיצוני. זה עשוי לעזור להסביר מדוע הקולות מרגישים כל כך אמיתיים".
החוקרים מדגישים שזהו האישור החזק ביותר עד היום לתיאוריה ארוכת שנים. "רעיון זה קיים כבר חמישה עשורים, אבל היה קשה מאוד לבחון אותו כי דיבור פנימי הוא פרטי מטבעו", מסביר פרופ' וויטפורד. המחקר מצא גם קשר משמעותי בין חומרת ההזיות השמיעתיות לבין דפוסי פעילות המוח.
הצעד הבא: לבדוק אם המדידה יכולה לחזות מי עלול לפתח פסיכוזה ולאפשר התערבות מוקדמת. "לסוג זה של מדידה יש פוטנציאל גדול להיות סמן ביולוגי לפיתוח פסיכוזה", אומר פרופ' וויטפורד. "בסופו של דבר, הבנת הגורמים הביולוגיים לתסמיני הסכיזופרניה היא צעד ראשון הכרחי אם אנחנו מקווים לפתח טיפולים חדשים ויעילים".
התגלית חשובה במיוחד כי כיום אין בדיקות דם, סריקות מוח או סמנים ביולוגיים ספציפיים לסכיזופרניה. מדידת EEG שבוחנת את תגובת המוח לדיבור פנימי עשויה לשמש ככלי אבחון אובייקטיבי ולאפשר מעקב אחר התקדמות המחלה או תגובה לטיפול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו