מחקר שפורסם ב-Science Advances מציג את האומדן השיטתי הראשון של כמות האלכוהול ששימפנזים בטבע צורכים מדי יום. הצוות בהובלתו של הפרימטולוג אלכסיי מארו מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי בילה שלוש עונות בפארק הלאומי קיבאלה באוגנדה ובפארק הלאומי טאי בחוף השנהב, שם אספו תאנים, שזיפים ופירות אחרים שנפלו זה עתה, אותם אכלו שתי קבוצות שימפנזים ידועות.
בדיקות כימיות הראו כי הפירות הכילו בממוצע 0.32% אתנול, בעוד שהפירות בטי הכילו בממוצע 0.31%, תוצאה של תסיסה טבעית בחום הטרופי. אותם שימפנזים צרכו בדרך כלל פירות בשלים בכמות השווה לכ-10% ממשקל גופם - כ-4.5 קילוגרם - בכל יום. כאשר הכפילו את ריכוז האתנול בנפח זה, הצוות חישב צריכה ממוצעת של 14 גרם אלכוהול טהור לכל חיה ביום, המקבילה בערך לכוס יין של 125 מ"ל לבני אדם. בהתאמה למסת הגוף, המינון תואם לכשתי משקאות סטנדרטיים לבני אדם.
"במבט ראשון, תכולת האלכוהול לא נראית גבוהה, אבל אם לוקחים בחשבון שהשימפנזים צורכים פירות בכמות השווה ל-5-10 אחוזים ממשקל גופם מדי יום, הכמות המצטברת של אלכוהול הופכת למשמעותית למדי", אמר רוברט דדלי, מחבר משותף של המחקר והחוקר מאחורי השערת "הקוף השיכור".
המחקר בשטח התמקד בשימפנזים המזרחיים בנגוגו ובשימפנזים המערביים בטיי, אוכלוסיות המופרדות על ידי יותר מ-3,000 קילומטרים, אך מאוחדות בהעדפתן לפירות בשלים מאוד. בנגוגו, התאנה Ficus musuco שלטה בתזונה; בטיי, הקופים העדיפו פרי דמוי שזיף בצבע ירוק בהיר. מצלמות נסתרות אישרו את העדפות האכילה, והצופים לא דיווחו על סימנים של שיכרון או סימנים אחרים של שכרות.
"הם אוכלים ושותים בו-זמנית, אך בריכוז נמוך. אז קיבתם מתמלאת לפני שהם מגיעים לרמה שתגרום לבן אדם להשתכר", אמר הפרימטולוג הספרדי פרננדו קולמנארס. צוותו של מארו אימת את רמות האתנול באמצעות כרומטוגרף גז נייד, גלאי מוליכים למחצה ידני הדומה למכשיר לבדיקת אלכוהול, ורצועות בדיקה כימיות; שלושת השיטות הניבו תוצאות כמעט זהות. "האמת מאחורי השערת הקוף השיכור מתחילה להתברר", אמר מארו.
מחקרים גנטיים הראו בעבר שהאב הקדמון המשותף של בני האדם והשימפנזים נשא מוטציה בגן אלכוהול-דהידרוגנאז-4, שממיר את האתנול כ-40 פעמים מהר יותר מאשר אצל פרימטים אחרים, מה שתומך ברעיון שחשיפה קבועה לפירות מותססים עיצבה את האבולוציה של הפרימטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו