מתחרט? מתחרטת? ובכן, מסתבר שהמוח הגברי והנשי מגיבים לכך בצורה שונה לחלוטין. חוקרים מבית הספר לרפואה איקאן במאונט סיני בניו יורק גילו שמולקולה מסוימת במוח משפיעה על האופן שבו נשים - ורק נשים - מעבדות החלטות מהעבר ומחליטות מתי לשנות כיוון.
הממצא עשוי לשפוך אור על תעלומה רפואית ותיקה: מדוע נשים מאובחנות עם דיכאון בשיעור כפול מגברים. המחקר מגלה שהמולקולה מווסתת את האיזון העדין בין למידה בריאה מטעויות לבין שקיעה במחשבות שליליות (רומינציה) - איזון שמשתבש אצל נשים עם דיכאון.
"המוטיבציה שלנו לעבודה זו נבעה מפער משמעותי בהבנה מדוע דיכאון שכיח יותר אצל נשים וכיצד סימפטומים הקשורים להרהורים שליליים מתעצבים במוח", מסביר ד"ר בריאן סוייס, פרופסור חבר לפסיכיאטריה ולמדעי המוח ומחבר בכיר של המחקר שפורסם בכתב העת Science Advances.
במחקר שנערך על עכברים, החוקרים בחנו כיצד המוח מקבל החלטות כלכליות - למשל, האם להמשיך להשקיע מאמץ במשימה שאינה מניבה תוצאות או לעבור למשימה אחרת. הם השתמשו בשיטות מתחום הנוירו-כלכלה, תחום מחקר המשלב בין מדעי המוח לכלכלה כדי להבין איך אנחנו מקבלים החלטות.
המולקולה שמשנה את המשחק
החוקרים התמקדו במולקולת RNA בשם LINC00473. ה-RNA הוא מולקולה שמעבירה הוראות מה-DNA אל התאים. בניגוד לסוגי RNA רבים שמעורבים בייצור חלבונים, מולקולה זו שייכת לקבוצה שנקראת "RNA לא-מקודד" - תפקידה הוא לווסת תהליכים אחרים במוח.
במהלך הניסוי, עכברים ביצעו משימות שבהן נדרשו לבחור בין אפשרויות שונות כדי לקבל תגמול. כאשר החוקרים הגבירו את רמות המולקולה בקליפת המוח הקדם-מצחית - האזור האחראי על קישור בין רגשות לקבלת החלטות - נקבות העכברים היו מוכנות יותר לשנות את בחירתן הראשונית כשזו לא הניבה תוצאות. הן הפגינו רגישות מוגברת לשני גורמים פסיכולוגיים: "עלויות שקועות" (הנטייה להמשיך במשהו רק בגלל שכבר השקענו בו) וחרטה (המודעות להזדמנויות שהחמצנו).
הממצא המרכזי: השינוי השפיע רק על נקבות. אצל זכרים, שינוי רמות המולקולה לא השפיע כלל על דפוסי קבלת ההחלטות.
"הצלחנו לשנות באופן סלקטיבי התנהגות של קבלת החלטות הכרוכה בהערכה מחדש של בחירה שנעשתה לאחרונה מבלי לשנות את השיפוט הראשוני עצמו", אומר ד"ר רומן דוראן-דה קוטולי, מחבר ראשון של המחקר. "בחירות התלויות בהרהור על העבר ניתנות להבחנה נוירוביולוגית מאלה הכרוכות בתכנון לעתיד".
ממצא קריטי נוסף: כאשר החוקרים בדקו דגימות מוח של נשים שסבלו מדיכאון קליני, הם מצאו שרמות המולקולה היו נמוכות משמעותית באותו אזור מוחי. אצל גברים עם דיכאון לא נמצא הבדל כזה.
טעמים של חרטה
מחקר קודם מ-2020 של אותה קבוצת חוקרים הראה שכאשר הגבירו את רמות ה-LINC00473 בקליפת המוח הקדם-מצחית של עכברות נקבות, הן הפגינו עמידות מוגברת ללחץ - אך שוב, רק אצל נקבות.
"מחקר זה עוזר לנו להעריך שרגישות לחרטה אינה בהכרח דבר רע", מסביר ד"ר סוייס. "ישנם 'טעמים' רבים של חרטה שיכולים לבוא מחלקים שונים במוח ושיכולים להתבטא בצורה שונה מאוד אצל גברים ונשים. הרהור על העבר, למרות שעשוי להיות לא נעים, עדיין יכול להיות שימושי ללמידה. האתגר יהיה להפריד אילו היבטים של זה מזיקים ומזינים החמרה בסימפטומים דיכאוניים ואילו הם בריאים, מועילים וחלק מאסטרטגיית התמודדות תקינה".
המשמעות המעשית: הגילוי פותח צוהר לטיפולים מותאמים אישית לדיכאון, במיוחד עבור נשים הסובלות ממחשבות שליליות חוזרות. המחקר מצביע על מטרה חדשה לפיתוח תרופות ועל אזור מוחי ספציפי שיכול לשמש מטרה לטיפולי גירוי מוחי.
"מחקר זה מדגיש את החשיבות של מחקר בין-תחומי", אומר ד"ר אריק נסטלר, דיקן זמני של בית הספר לרפואה. ההבדלים בין המינים בבריאות הנפש, מתברר, אינם רק עניין של הורמונים או גורמים חברתיים - הם נעוצים עמוק במבנה המולקולרי של המוח עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו