במשך עשורים, המדע לימד אותנו שאנחנו יצורים אנוכיים. תיאוריות פסיכולוגיות ואבולוציוניות - מהגנים האנוכיים ועד הניאו-דרוויניזם - השרישו את התפיסה שתחרותיות ודאגה עצמית הן הכוחות המניעים אותנו. אבל סקירת מחקרים שערך ה-BBC מציירת תמונה שונה לחלוטין.
אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכאורה לאדישות אנושית היא "אפקט העומד מהצד" - התיאוריה שאנשים נמנעים מלהתערב במשבר כשאחרים נוכחים. היא נולדה בעקבות רצח קיטי ג'נובזה בניו יורק ב-1964, שלפי הדיווחים התרחש לעיני 38 עדים שלא התערבו. אלא שמחקר מ-2007 גילה שהסיפור כולו שגוי - אין ראיות שמישהו צפה ברצח מבלי לנסות לעזור.
מחקר מ-2020 ניתח צילומי אבטחה של תקיפות אלימות בבריטניה, הולנד ודרום אפריקה. התוצאות סתרו לחלוטין את תיאוריית העומד מהצד: ב-90 אחוז מהמקרים לפחות אדם אחד ניסה להתערב ולעזור לקורבן. באופן מפתיע, ככל שהיו יותר אנשים במקום התקיפה, כך גדל הסיכוי שמישהו יתערב.
בפיגוע ההתאבדות במנצ'סטר במאי 2017, בתום הופעה של הזמרת אריאנה גרנדה, 22 אנשים נהרגו ויותר מאלף נפצעו. דו"ח רשמי שבחן את האירוע תיעד "מאות אם לא אלפי מעשי גבורה ואי-אנוכיות" של אזרחים רגילים שסיכנו עצמם כדי לעזור. מקרים דומים תועדו ב-11 בספטמבר ובפיגועים בפריז ב-2015.
סטיב טיילור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה באוניברסיטת לידס בקט בבריטניה, חוקר את התופעה. "מחקר חדש מצייר תמונה אופטימית יותר, המאתגר את הרעיון הקודר במקצת שאנחנו תמיד נותנים עדיפות רק לעצמנו", הוא אומר ל-BBC. לדבריו, מבחינה אבולוציונית הדבר הגיוני: "במשך רוב ההיסטוריה שלנו חיינו בשבטים כציידים-לקטים - קבוצות בעלות שיתוף פעולה גבוה. אין סיבה שבני אדם מוקדמים יהיו תחרותיים או אינדיבידואליסטים. זה היה מסכן את ההישרדות שלנו".
טיילור מצביע על היתרונות המוכחים של אלטרואיזם גם כיום. התנדבות נקשרה לשיפור בבריאות הנפש ולהפחתת בדידות, ומתנדבים קבועים נמצאו בסיכון נמוך ב-40 אחוז לפתח לחץ דם גבוה. "יש קשר כה חזק בין רווחה לאלטרואיזם שיהיה זה טיפשי לא לחיות באופן אלטרואיסטי", הוא מסכם.
המוח האלטרואיסטי
הראיות לכך שאנחנו "מתוכנתים" לעזור מתחילות כבר בינקות. מחקרים מראים שתינוקות בני 14-18 חודשים מגלים רצון לעזור - הם ימסרו חפצים למבוגרים שמתקשים להגיע אליהם, ללא כל ציפייה לתגמול. סקירת מחקרים מ-2013 הסיקה שההתנהגות הפרו-חברתית של ילדים צעירים "מונעת באופן פנימי מדאגה לרווחת אחרים".
ברמה הנוירולוגית, אביגייל מארש, נוירולוגית מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב, סרקה את מוחם של אנשים שתרמו כליה לזרים. היא גילתה שהאמיגדלות שלהם - אזורי המוח הקשורים לרגש - גדולות יותר מהממוצע, והם מגיבים חזק יותר להבעות פנים מפוחדות. התוצאות היו הפוכות לחלוטין ממה שנמצא אצל פסיכופתים.
מחקר מ-2014 על מקבלי מדליית הגיבור של קרנגי, הניתנת לאנשים שסיכנו חייהם למען אחרים, מצא שהם תיארו את מעשיהם כאינסטינקטיביים ולא כהחלטה מחושבת - מה שמעיד שהאלטרואיזם שלהם היה תגובה אוטומטית.
אז למה לא כולנו גיבורים אלטרואיסטים? התשובה טמונה בשילוב של מגבלות אישיות והשפעות תרבותיות. טוני מיליגן, פילוסוף של אתיקה מקינגס קולג' לונדון, מציע גישה מפוכחת: "כמעט כל מי שאנחנו מכירים הוא בינוני מבחינה מוסרית", הוא אומר ל-BBC. "השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא לא 'מה בודהה היה עושה?', אלא 'למה אני מסוגל? האם זה בהישג ידי?'", הוא מוסיף. לדבריו, חשוב לפתח את המוסריות שלנו כמו מיומנות - בהדרגה ובצניעות.
צ'ינג-יו הואנג, מומחית לפסיכולוגיה משפטית מאוניברסיטת קיימברידג' ומנהלת מרכז מחקר באוניברסיטת טייוואן הלאומית, מדגימה כיצד התרבות משפיעה על האלטרואיזם שלנו. "מחקר בילדים מצביע על כך שאנחנו נולדים אלטרואיסטים", היא אומרת ל-BBC, אבל התרבות קובעת איך זה בא לידי ביטוי.
הואנג, שגדלה בטייוואן הקולקטיביסטית ועברה למערב האינדיבידואליסטי, חוותה זאת אישית. "גדלתי להעדיף תמיד אחרים", היא מספרת. "אם את אישה צעירה שרוצה להראות את היכולות שלך, קוראים לך 'נמרה' - כלומר אגרסיבית". כשעברה למערב, היא גילתה שמותר - ולעתים הכרחי - לדאוג גם לעצמה. "למדתי שלפעמים אני כן צריכה להיות 'נמרה', במיוחד בקריירה".
במחקרה, הואנג מצאה שילדים טייוואנים יצייתו להוראות גם כשאינם רוצים, בניגוד לילדים בריטים שגדלו בתרבות אינדיבידואליסטית. דוגמה להבדלים בין התרבויות אפשר היה לראות גם במגפת הקורונה, במהלכה אנשים ממדינות קולקטיביסטיות נטו יותר לעטות מסכות כדי להגן על אחרים.
אבל הואנג מזהירה שהלחץ להיות אלטרואיסטי יכול להפוך למעיק: "בתרבויות שבהן הציפייה תמיד להיות אלטרואיסטי מוגזמת, האחריות תמיד לתת עדיפות לאחרים יכולה להפוך למכבידה".
המסקנה? אנחנו אכן מתוכנתים לעזור, וזה טוב לנו ולחברה. אבל חשוב למצוא את האיזון הנכון - להכיר בטבע האלטרואיסטי שלנו ולטפח אותו, אבל גם להבין שדאגה לעצמנו היא לגיטימית והכרחית. כמו הוראת הבטיחות בטיסות - לפעמים צריך לשים את מסכת החמצן על עצמנו תחילה. רק כך נוכל באמת לעזור לאחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו