ים של דמעות: למי אנחנו מאמינים כשהם בוכים?

מחקר שנערך באוניברסיטת לודז' בפולין ופורסם בכתב העת המדעיPLOS Oneבחן האםדמעותלא צפויות משפיעות על האופן שבו אנו תופסים את רמת הכנות של אדם. החוקרים הציגו לכ-3,500 משתתפים מנורווגיה, פולין, דרום אפריקה, קנדה ובריטניה סדרת תמונות, שחלקן עובדו דיגיטלית כך שיופיעו בהן דמעות - וביקשו מהם לדרג עד כמה ההבעות נראו כנות, או האם הדמעות נראו להם כתוצאה של העמדת פנים ("דמעות תנין").

באופן כללי, הדמעות השפיעו רק במעט על דירוגי הכנות. עם זאת, האפקט התגבר בשני מקרים עיקריים: פנים של גברים, שנתפסים לעיתים קרובות כמי שפחות מביעים רגשות; ונשים שדורגו באופן דומה כ"פחות חמות".

“ייתכן שהצופים מניחים שאם גברים או אנשים הנתפסים כקרים רגשית בוכים, כנראה שיש לכך סיבה אמיתית, כי זה כל כך לא צפוי”, אמרה פרופ' מוניקה ורובל, פסיכולוגית מאוניברסיטת לודז'.

העיתוןSternהוסיף כי כאשר מדובר באנשים שנתפסים לרוב כלא רגשניים, הדמעות נוטות להתקבל כאות למשהו אמיתי יותר. לעומת זאת, בכי צפוי, כלומר, כזה שמופיע לעיתים תכופות או מצופה מאדם מסוים, כמעט שלא משפיע על שיפוט הכנות.

הנתונים מדגישים כיצד הקשר וציפיות מוקדמות לגבי רמת החום הרגשי של אדם משפיעים על האופן שבו אנו מגיבים לרגש גלוי כמו בכי.