צוות מאוניברסיטת ז'נבה (UNIGE) חושף את האופן בו מופעלים זיכרונותינו, וטוען כי סביר יותר שנזכור חוויות מהעבר על בסיס המשמעות העמוקה של מצב מאשר על פי הפרטים השטחיים שלו. תגלית זו מספקת תובנות מרתקות לגבי האופן שבו אנו מקשרים בין מצבים בהווה לחוויות מהעבר כדי להבין את העולם סביבנו.
תופעה ידועה בפסיכולוגיה היא שטעם או ריח יכולים להחיות זיכרון באופן מוחשי. תחושות אלה, הידועות כדמיון שטחי, בהחלט יכולות לעורר את זיכרוננו. עם זאת, צוות החוקרים גילה שהמוח שלנו לעתים קרובות חורג מרמזים שטחיים אלה, ומנצל קשרים מופשטים יותר המבוססים על כוונות או פעולות דומות.
לממצאים יש השלכות משמעותיות לחינוך. מחקרים קודמים הראו שתלמידים מתקשים לעתים קרובות ליישם מושג שנלמד מדוגמה אחת על דוגמה שונה שטחית כי הם מתקשים להיזכר במקרים על בסיס דמיון מבני. למשל, תלמיד עשוי לא להבין שבעיה מתמטית על לקוח במאפייה דורשת את אותו סוג של חישוב כמו תרגיל על אירוע ספורט, רק בגלל שהקשר הסיפור השתנה.
תוצאות המחקר מדגישות את חשיבות הציפייה לקשיים אלה בסביבות חינוכיות. החוקרים קוראים לפיתוח כלי הוראה המיועדים להציג קטגוריות מנטליות חדשות, המעודדות יצירת קשרים מושגיים עמוקים. בכך, מחנכים יכולים לשפר למידה אנלוגית ולעזור לתלמידים להעביר ידע טוב יותר בין הקשרים שונים.
"בשנת 2020 צוות הוראה, התפתחות, חינוך ולמידה (IDEA) שלנו הראה שרמזים מופשטים יותר - הידועים כדמיון מבני, כמו פעולות, בעיות או כוונות דומות - יכולים לעתים לקבל עדיפות ולהנחות את שליפת הזיכרון", הסביר לוקאס ריינל, חוקר פוסט-דוקטורט בפקולטה לפסיכולוגיה ומדעי החינוך של UNIGE. "גילינו שהזיכרון מעדיף קשרים מבניים כאשר הוא יכול להסתמך על קטגוריה מנטלית מוכרת - כמו תירוצים, אמונות תפלות או קונפליקטים - וקשרים שטחיים כאשר אין קטגוריה כזו זמינה".
כדי להמחיש זאת, חישבו על מישהו שדוחה הזמנה לארוחת ערב באומרו שיש לו פגישה אחרת. הזיכרון שלו עשוי להעלות ארוחת ערב אחרונה עם אותו חבר באותה מסעדה - זיכרון שטחי המבוסס על אנשים ומקומות מוכרים. לחלופין, הוא עשוי להיזכר בפעם שבה השתמש בתירוץ כדי להימנע מהתחייבות אחרת, המדגישה דמיון מבני שבו ההקשר שונה אך הפעולה הבסיסית זהה.
המחקר, שהתפרסם בכתב העת המדעי Wiley Interdisciplinary Reviews: Cognitive Science, התבסס על ניתוח של כמאה מחקרים שפורסמו במהלך 50 השנים האחרונות על מנגנוני זיכרון. "סקירת ספרות זו אפשרה לנו לזהות דפוסים עקביים ולפתח מודל פסיכולוגי המסביר את ההקשרים שבהם הזיכרון מעדיף סוג אחד של רמז על פני האחר", אמר עמנואל סנדר, פרופסור מן המניין בצוות IDEA והחוקר הראשי.