מחקר חדש מצא כי יש 27 מיליון טון של ננו-פלסטיק רק בשכבת המים העליונה של האוקיינוס האטלנטי הצפוני. הכמות שנמדדה גדולה כמעט פי עשרה מסך המיקרו פלסטיק הצף בכל האוקיינוסים, זאת לאחר ניתוח דגימות מ-12 אתרים שונים ובעומקים של עד 4,500 מטר.
ההערכה היא כי כ-27 מיליון טון מטרי של ננופלסטיק נמצאים בעשרת המטרים העליונים של צפון האוקיינוס האטלנטי, כמעט פי עשרה מהכמות הכוללת של מיקרופלסטיק, הרבה יותר מהכמות שצפה בכלל האוקיינוסים לפי הערכות קודמות.
צוות בהובלת פרופ' הלגה נימן מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד, דיווח על נתונים חדשים ששרטטו מחדש את מפת זיהום הפלסטיק בצפון האוקיינוס האטלנטי.
"זו כמות מזעזעת", אמרה החוקרת. נימן הוסיף שהמחקר הראה יותר פלסטיק בצורת ננומטר שצף בחלק זה של האוקיינוס מאשר מיקרופלסטיק שצף באטלנטי או אפילו בכל האוקיינוסים.
מחקרים הראו כי חלק מהחלקיקים הקטנים ביותר יכולים לעבור דרך דפנות המעיים ולהיכנס למחזור הדם של בעלי חיים, בעוד שרסיסים גדולים יותר עלולים לפגוע במערכות העיכול של דגים, צבים ועופות ים.
ננופלסטיק, רכיב קטן ממיקרומטר, היה קשה למדידה עד כה, כי מיקרוסקופים רגילים אינם יכולים להפריד אותם מחלקיקים טבעיים - ולכן, עד לפני כמה שנים בלבד, היו מי שעדיין התווכחו האם ננופלסטיק באמת קיים.
אולם, באמצעות הטכניקה החדשה, הצוות גילה ננופלסטיק בכל עומק שנדגם, עם ממוצע של 18.1 מיליגרם למטר מעוקב בפני השטח והגיע ל-5.5 מיליגרם למטר מעוקב בחלק מדגימות המים העמוקים ביותר מארבעה קילומטרים.
עומסי הננופלסטיק ירדו עם המרחק מחופי אירופה אך עלו שוב בתוך הסיבוב התת-טרופי של צפון האוקינוס האטלנטי, אזור התכנסות הידוע בלכידת פסולת. מטריץ' אמר שהדפוס שיקף שקיעה אטמוספרית על פני הים ותשומות משמעותיות משפכי נהרות. חלקיקים רבים כנראה מקורם בבלאי של סיבי בגדים סינתטיים, בעוד שאחרים אולי נפלו עם הגשם לאחר הסעה אטמוספרית למרחקים ארוכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו