אכלתם ואתם שוב רעבים? מדענים גילו למה זה קורה

תגלית בחקר תאי המוח עשויה להסביר רעב מופרז. מדענים גילו קבוצה ספציפית של תאי מוח בחולדות שיוצרת זיכרונות של ארוחות, המקודדת לא רק איזה מזון נאכל אלא גם מתי הוא נצרך. פריצת דרך זו עשויה להסביר מדוע אנשים עם בעיות זיכרון לעתים קרובות אוכלים יתר על המידה.

הממצאים, שפורסמו ב-Nature Communications על ידי חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) חושפים שנוירונים באזור ההיפוקמפוס הבטני של המוח הופכים פעילים בזמן אכילה. נוירונים אלה יוצרים מה שהחוקרים מכנים "אנגרמות ארוחה" - עקבות זיכרון מיוחדות המאחסנות מידע על חווית צריכת המזון. ההיפוקמפוס הוא חלק במוח שקשור בעיקר ל־למידה, זיכרון והתמצאות מרחבית. זהו אזור מרכזי ביצירת זיכרונות חדשים ובהעברת מידע מהזיכרון קצר הטווח לארוך הטווח.

"אנגרמה היא העקבות הפיזיות שזיכרון משאיר אחריו במוח", הסביר סקוט קנוסקי, פרופסור למדעים ביולוגיים באוניברסיטת דרום קליפורניה, והמחבר המוביל של המחקר. "אנגרמות ארוחה מתפקדות כמו מסדי נתונים ביולוגיים מתוחכמים המאחסנים סוגים רבים של מידע כמו היכן אכלת, וכן באיזו שעה אכלת".

התגלית רלוונטית באופן מיידי להבנת הפרעות אכילה אנושיות. חולים עם ליקויי זיכרון, כמו אלה הסובלים מדמנציה או פגיעות מוח, עשויים לעתים קרובות לצרוך מספר ארוחות בזו אחר זו כי אינם זוכרים שאכלו. שכחה של ארוחה אחרונה יכולה לעורר רעב מופרז ולהוביל לאכילה מופרעת.

אכילה מוסחת, כמו נשנוש ללא מחשבה בזמן צפייה בטלוויזיה או גלילה בטלפון, עשויה לפגוע בזיכרונות הארוחה ולתרום לצריכת יתר של מזון. לפי המחקר, אנגרמות ארוחה נוצרות במהלך הפסקות קצרות בין ביסים כאשר המוח באופן טבעי סוקר את סביבת האכילה. רגעים אלה של מודעות מאפשרים לנוירונים ההיפוקמפליים המיוחדים לשלב מספר זרמי מידע.

"כאשר תשומת הלב של מישהו ממוקדת במקום אחר, כמו במסכי טלפון או טלוויזיה, רגעי הקידוד הקריטיים הללו נפגעים", ציין קנוסקי. לאה דקארי-ספיין, חוקרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת דרום קליפורניה והמחברת המובילה של המחקר, הוסיפה, "המוח נכשל בקטלוג נאות של חווית הארוחה, מה שמוביל לאנגרמות ארוחה חלשות או לא שלמות".

צוות המחקר השתמש בטכניקות מתקדמות במדעי המוח כדי לצפות בפעילות המוח של חולדות מעבדה בזמן שאכלו, מה שסיפק את המבט הראשון בזמן אמת על האופן שבו נוצרים זיכרונות ארוחה. הם גילו שנוירוני זיכרון הארוחה נבדלים מתאי מוח המעורבים בסוגים אחרים של יצירת זיכרון.

כאשר החוקרים השמידו באופן סלקטיבי נוירונים אלה, החולדות הראו פגיעה בזיכרון למיקומי מזון אך שמרו על זיכרון מרחבי נורמלי למשימות שאינן קשורות למזון. זה מצביע על מערכת מתמחה המוקדשת לעיבוד מידע הקשור לארוחות. בנוסף, המחקר חשף שנוירוני זיכרון הארוחה מתקשרים עם ההיפותלמוס האחורי, אזור במוח הידוע זה זמן רב כשולט ומווסתתהליכים חיוניים בגוף, דוגמת רעב והתנהגות אכילה.

כאשר החיבור בין ההיפוקמפוס להיפותלמוס במוח נחסם, החולדות אכלו יתר על המידה ולא יכלו לזכור היכן נצרכו הארוחות. קנוסקי אמר שהממצאים עשויים בסופו של דבר לתרום לגישות קליניות חדשות לטיפול בהשמנת יתר וניהול משקל. "אנחנו סוף סוף מתחילים להבין שזכירת מה ומתי אכלת חשובה באותה מידה לאכילה בריאה כמו בחירות המזון עצמו", הוא אמר.