חוקרים בריטים מזהירים: שומן בטני מגביר את הסיכון למחלת העור הזו

מחקר מקיף של קינג'ס קולג' לונדון חשף כי שומן באזור הבטן קשור לסיכון מוגבר לפתח פסוריאזיס, במיוחד בקרב נשים. החוקרים ניתחו נתונים של יותר מ-330 אלף בריטים, כולל מעל 9,000 חולים בפסוריאזיס, ומצאו כי השומן המרכזי סביב המותניים משפיע באופן עצמאי על הסיכוי לחלות במחלה – ללא תלות בכמות השומן הכללית או ברקע גנטי, כך פורסם ב-The Sun.

המחקר מצא ששומן בטני הוא גורם סיכון עצמאי למחלה, כלומר – לא רק כמות השומן הכללית משפיעה, אלא במיוחד מיקומו בגוף. "זה ידוע ששומן גוף מגביר את הסיכון לפסוריאזיס, אבל המחקר הזה מזהיר במיוחד מפני שומן בטני", דווח ב-The Sun.

ד"ר ראווי רמסור, שהוביל את המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Investigative Dermatology, הדגיש את חשיבות פיזור השומן בגוף ביחס לסיכון למחלה: "המחקר שלנו מראה שלמיקום השומן בגוף יש משמעות כשמדובר בפסוריאזיס", אמר. הוא ציין כי שומן סביב המותניים ממלא תפקיד מפתח. "יש לכך השלכות משמעותיות על איתור אנשים בעלי סיכון גבוה למחלה או לאנשים שעלולים לסבול מצורה קשה שלה, וגם על דרכי מניעה וטיפול", הוסיף.

במסגרת המחקר, שנערך במכון סנט ג'ון לדרמטולוגיה של קינג'ס קולג', נבחנו 25 מדדים שונים של שומן בגוף באמצעות שיטות מסורתיות ודימות רפואי מתקדם. הממצאים הצביעו על קשר עקבי בין רמות שומן בטני לבין הסיכון למחלה – קשר חזק במיוחד בקרב נשים. החוקרים מציינים כי ייתכן שמדובר במנגנון ביולוגי שטרם הובן במלואו, ושנדרש מחקר נוסף כדי לפענחו.

גם ד"ר קתרין ה. סמית, אחת החוקרות שביצעו את המחקר, התייחסה לממצאים: "ככל ששיעורי ההשמנה בעולם עולים, חשוב להבין כיצד דפוסי פיזור שומן משפיעים על מחלות דלקתיות כרוניות כמו פסוריאזיס", אמרה.

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית, המאופיינת בכתמים אדומים וקשקשיים, ונחשבת למחלה אוטואימונית שנגרמת כתוצאה מהפרעה במערכת החיסון. היא פורצת לרוב בשנות ה-20 או ה-50 לחיים, ונמשכת לכל אורך החיים.

כחלק מהשלכות המחקר, מומחים טוענים כי תרופות לירידה במשקל כמו Wegovy ו-Mounjaro – ממשפחת האוזמפיק – עשויות להועיל גם לחולי פסוריאזיס. ד"ר ג'ואל גלפנד מאוניברסיטת פנסילבניה כתב במאמר מלווה כי "הקשר החזק בין פסוריאזיס להשמנה, לצד ההבטחה הגוברת של תרופות GLP-1, מהווים קריאה דחופה לניסויים קליניים".

לפי MedicalXpress, המחקר התבסס על משתתפים ממוצא בריטי לבן בלבד מתוך מסד הנתונים UK Biobank, ולכן ייתכן שקשה להשליך את הממצאים על אוכלוסיות מגוונות יותר. החוקרים קוראים למחקרים נוספים שיכללו דגימות מאומתות על ידי רופאי עור ומגוון אתני רחב יותר.