מחקר חדש חושף כי את הרגישות של השיניים שלנו ניתן לייחס לשלבים המוקדמים באבולוציה שלהן כשלד חיצוני של פרוקי רגליים חסרי חוליות. המחקר שפורסם בכתב העת נייצ'ר מצביע על כך שהדנטין, הרקמה המסוידת מתחת לאמייל של שיני האדם, התפתח לראשונה כרקמה חושית ביצורים פרהיסטוריים אלה.
"המחקר עוזר לנו להסביר מדוע בני אדם מקבלים כאבי שיניים", ציין ג'וזף קיטינג, פלאוביולוג מאוניברסיטת בריסטול שלא היה מעורב במחקר. "זה כתוב בהיסטוריה האבולוציונית שלנו", הוא ציין.
ד"ר יארה הרידי, חוקרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו, הובילה את צוות המחקר שבחן את שברי המאובנים, ובהם מאובנים של Anatolepis heintzi - מאובן שנחשב ככזה השייך לדג קדום, שסיווגו שונה בעקבות הממצאים. צוות המחקר הסיק שאנטולפיס לא היה דג קדום כפי שחשבו קודם אלא פרוק רגליים חסר חוליות. הגילויים הראו שגם פרוקי הרגליים וגם החולייתנים המוקדמים השתמשו ברקמות דומות למטרות חישה.
הצוות חשף ראיות לכך שהמבנים החושיים בשיני האדם מחוברים לאותו "ארגז כלים גנטי" שייצר את הרקמות חושיות בשלד החיצוני של החולייתנים המוקדמים. הרידי ועמיתיה סרקו מאות דגימות, חלקן רק שברים זעירים, באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה בסינכרוטרון של המעבדה הלאומית ארגון בארה"ב. הם חיפשו סימנים למאפייני חולייתנים מוקדמים במאובנים מתקופות הקמבריון והאורדוביק, מלפני 485 עד 540 מיליון שנה.
אחד הממצאים המרכזיים היה שהשלד החיצוני של יצורים משוריינים קדומים אלה הכיל מבנים הנקראים אודונטודים, שהם בליטות דמויות שיניים העשויות מדנטין ואמייל שהיה להן תפקיד חושי. אודונטודים אלה הכילו צינוריות פנימיות מלאות בחומר הנושא את החתימות הכימיות של דנטין.
הרידי הסבירה שעם הזמן, הדגים פיתחו לסתות, ו"היה יתרון בקיום של מבנים מחודדים ליד הפה". המחקר תומך בתזה שקיבלה את השם "מבחוץ פנימה" לפיה מבנים רגישים התפתחו תחילה על שלדים חיצוניים ומאוחר יותר נוצלו ליצירת שיניים רגישות בפה באמצעות שימוש חוזר בגנים.
"כשחושבים על בעל חיים כזה ששוחה עם השריון עליו, הוא צריך לחוש את העולם", הסביר ניל שובין, פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת שיקגו. החוקרים מצאו שהמבנים החושיים בשריון של הדגים הקדומים דומים באופן מפתיע לאיברי החישה על השריון של חסרי חוליות מודרניים, כמו סרטנים.
הרידי אמרה כי "זה מראה לנו ש'שיניים' יכולות להיות חושיות גם כשהן לא בפה", דבר המשקף את מקורותיהן החושיים האבולוציוניים. דגים מודרניים מסוימים, כולל כרישים, חתולתנים ודגי סחוס, מחזיקים במבנים דמויי שיניים הנקראים דנטיקלים שגורמים לעורם להרגיש כמו נייר זכוכית. מבנים חיצוניים אלה עדיין מחוברים לעצבים.
"מאות מיליוני שנים מאוחר יותר, השיניים שלנו - שהתפתחו מאותו שריון - ירשו את אותה יכולת לחוש דברים כמו כאב וטמפרטורה", ציינה הרידי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו