מדענים גרמנים חשפו את החומר המר ביותר שהתגלה אי פעם, שהופק מהפטריה Amaropostia stiptica. חוקרים במכון לייבניץ בחנו את השפעותיהן של שלוש תרכובות מפטרייה זו על קולטני הטעם האנושיים. מבין תרכובות אלה, אוליגופורין D בלט במרירותו יוצאת הדופן.
הצוות התמקד בהבנת האופן שבו תרכובות אלה מתקשרות עם קולטני הטעם המר בגוף האדם. אוליגופורין D הוכח כחזק כל כך שהוא יכול לגרות קולטני טעם מר בריכוז נמוך של 63 מיקרוגרם לליטר. מחקרים גילו כי ערבוב של גרם אחד של אוליגופורין D ב-10⁶ אמבטיות מים יהפוך את הטעם המר למורגש. "אוליגופורין D מפעיל את הקולטן TAS2R46 אפילו ברמות נמוכות מאוד (תת-מיקרומולריות). לכן, זהו אחד מהחומרים המרים החזקים ביותר הידועים עד כה", הסבירו החוקרים.
קולטן TAS2R46 הוא אחד מכ-25 חיישני טעם מר שונים הנמצאים בגוף האדם, בעיקר על הלשון.
ד"ר מאיק בהרנס, שותף למחקר, התייחס לממצאים אלה. "ככל שיש לנו מידע מוצק יותר על סוגים שונים של תרכובות מרות, קולטני טעם והווריאציות הגנטיות שלהם, כך קל יותר לגלות חומרים מרים חדשים ולחזות כיצד הם משפיעים על הגוף", הוא ציין.
מחקרים כאלה יכולים לספק מידע ברור יותר על אופן פעולת קולטני הטעם המר ומדוע הם התפתחו. מודעות כזו עשויה לאפשר פיתוח אסטרטגיות חדשות שניתן להשתמש בהן בתחומים רבים, מתעשיית המזון ועד מחקר בריאותי.
לפי החוקרים על אף שקולטני טעם מר נחשבים מערכת הגנה מפני צריכת חומרים מזיקים פוטנציאליים, לא כל התרכובות המרות הן רעילות או מזיקות, ובאופן דומה, לא כל חומר רעיל הוא מר. לדוגמה, כמה מינים רעילים מאוד, כמו פטריית Amanita phalloides, כמעט ואין להם טעם מר.
החוקרים ציינו כי תרכובות מרות ממקור חי, חיידקי או פטרייתי נחקרו פחות בהשוואה לאלו מצמחים פורחים או ממקורות סינתטיים.
המחקר בחן גם קולטני טעם מר בחלקים אחרים בגוף מלבד הפה, כולל בקיבה, במעיים, בלב ובריאות. למרות שאיברים אלה אינם משתתפים בתפיסת טעם, קולטני הטעם המר הפעילים מרמזים שייתכן שיש להם תפקודים פיזיולוגיים רחבים יותר, בעיכול, במערכת החיסונית ובהפרשת הורמונים. עם זאת, תפקידם של קולטנים אלה בחלקים אחרים של הגוף עדיין אינו מובן במלואו.
לפי המחקר התרכובות שנבדקו הפעילו לפחות אחד מכ-25 חיישני טעם מר שונים בגוף האדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו