לפי מחקר חדש, התזונה המגוונת וגמישות ביחס לבתי גידול הם הסוד לכך שחיות ממשפחת התנינאים שרדו שני אירועי הכחדה המונית בכדור הארץ. המחקר בוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת סנטרל אוקלהומה ואוניברסיטת יוטה.
על אף התפיסה הרווחת שתנינים ובני משפחה אחרים לא השתנו במרוצת הזמן, ההיסטוריה האבולוציונית שלהם מספרת סיפור שונה. על פי המחקר החדש, התנינים הם חלק משושלת בת 230 מיליון שנה שנקראת קרוקודילומורפים, שכוללת גם מינים חיים וגם קרובי משפחה רבים שנכחדו.
"קבוצות רבות הקרובות לתנינאים היו מגוונות יותר, ונפוצות יותר, אך כולן נעלמו למעט אותם תנינאים כלליים מעטים החיים כיום", צייין החוקר קיגן מלסטרום. "הכחדה והישרדות הם שני צדדים של אותו מטבע. בכל אירועי ההכחדה ההמוניות, חלק מהקבוצות מצליחות להמשיך ולייצר אחר כך גיוון".
כדור הארץ חווה חמש הכחדות המוניות בהיסטוריה שלו (מומחים טוענים שאנחנו חיים כעת בתוך השישית, בגלל הרס בתי גידול, ריבוי מינים פולשים והשפעות שינוי האקלים).
המחקר החדש שפורסם בכתב העת Palaeontology משחזר את הסביבה התזונתית של הקרוקודילומורפים כדי לזהות מאפיינים שעזרו לחלק מהקבוצות לשרוד ולשגשג בשתי הכחדות המוניות - לפני כ-201.4 מיליון שנה, ולפני כ-66 מיליון שנה.
תנינאים משגשגים בסביבות כמו אגמים, נהרות או ביצות. תנינאים צעירים יאכלו כל דבר - בין השאר ראשנים, חרקים וסרטנים - לפני שהם עוברים למזון גדול יותר, כמו דגים, איילים צעירים, או אפילו תנינים אחרים.
קרוקודילומורפים שגשגו בעבר גם במהלך התקופה הטריאסית המאוחרת (237-201.4 מיליון שנים). הקרוקודילומורפים המוקדמים ביותר היו טורפים קטנים עד בינוניים, שאכלו בעיקר בעלי חיים קטנים. באירוע ההכחדה ההמונית רק המינים אוכלי הכל שרדו, בעוד שקבוצות רבות אחרות נכחדו.
לצעשה, עד אירוע ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון, רוב השורדים היו חצי-מימיים או מימיים. 26 המינים שחיים כיום הם כמעט כולם חצי-מימיים.
כדי לאסוף את המידע הנחוץ למחקר, החוקרים ביקרו באוספים זואולוגיים ופליאונטולוגיים בשבע מדינות וארבע יבשות כדי לאסוף את דגימות המאובנים הנדרשות. הם בחנו את הגולגולות של 99 מינים נכחדים ו-20 מינים חיים, ויצרו מאגר נתוני מאובנים המשתרע על פני 230 מיליון שנות היסטוריה אבולוציונית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו