חוקרים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) חשפו טכנולוגיה שמבטיחה להפחית את תדירות ואי הנוחות של הזרקות. צוות החוקרים פיתח שיטה שמשתמשת בתרחיפי גבישים להזרקה כדי להעביר תרופות במינונים גבוהים יותר שיוצרים "מאגר" ארוך טווח מתחת לעור שיכול לשחרר את התרופה בהדרגה לאורך תקופות ממושכות.
המערכת זו מאפשרת שחרור תרופות מתמשך למשך שישה חודשים עד שנתיים, ומפחיתה את הצורך בהזרקות קבועות. תרחיפי הגבישים יוצרים מאגר תרופות עמיד שמשלב את היתרונות של שתלים ארוכי טווח עם הקלות של הזרקות שניתן לבצע באופן עצמאי.
"הראינו שאנחנו יכולים להשיג העברה מבוקרת ומתמשכת מאוד, כנראה למשך מספר חודשים ואפילו שנים באמצעות מחט קטנה", אמר ג'ובאני טרברסו, פרופסור להנדסה מכנית ב-MIT.
המחקר מתמקד בשיפור אפשרויות לאמצעי מניעה לנשים, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית שבהן הגישה לשיטות יעילות מוגבלת לעתים קרובות. צוות החוקרים בדק הרכבים של הגלולה למניעת הריון לבונורגסטרל, מולקולה הידרופובית שמסוגלת ליצור גבישים. השהיית לבונורגסטרל בחומרים ממיסים אפשרה לגבישים ליצור את המגר התת עורי אחרי ההזרקה.
"החומרים הממיסים הם קריטיים כי הם מאפשרים להזריק את הנוזל דרך מחט קטנה, אבל ברגע שהם במקום, הגבישים מתארגנים מעצמם למאגר תרופות", הסביר טרברסו.
כדי לשלוט בקצב שחרור התרופה החוקרים הוסיפו כמויות קטנות של פולימר מתכלה ביולוגית, פוליקפרולקטון. "כמות קטנה מאוד של פולימרים - פחות מ-1.6% מסך החומר - יכולה לשנות את קצב שחרור התרופה, להאריך את משך הפעולה שלה תוך שמירה על יכולת ההזרקה", אמר החוקר סאנגהיון פארק.
במחקרים פרה-קליניים שנערכו על חולדות, מאגרי התרופות המוזרקות הראו יציבות, שחררו את התרופה באופן יציב לאורך תקופה של שלושה חודשים. "אנו צופים שהמאגרים יכולים להימשך למעלה משנה, בהתבסס על הניתוח שלנו לאחר בחינת הנתונים הפרה-קליניים" הוסיף פארק.
צוות החוקרים סבור שהשיטה שפותחה יכולה להיות מיושמת במגוון רחב של מצבים, כולל הפרעות נוירופסיכיאטריות, איידס, ושחפת. החוקרים מבצעים כעת מחקרים פרה-קליניים מתקדמים כדי להעריך כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה בבני אדם.
המחקר פורסם בכתב העת Nature Chemical Engineering. כותבי המחקר המובילים הם פוסט-דוקטורנטית לשעבר ב-MIT ובבית החולים Brigham and Women's Hospital, ויויאן פייג, כיום פרופסור חבר להנדסה מכנית באוניברסיטת סטנפורד, פארק, ופייר ריבאנו, לשעבר חוקר אורח במעבדה של טרברסו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו