"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תגלית מפתיעה: כלבי ים מצוידים ב"חוש שישי" ייחודי

מחקר חדש חושף יכולת מיוחדת המאפשרת ליונקים הימיים לשלוט בצלילות שלהם בדיוק רב • החוקרים: "מספיקה טעות אחת כדי שזה יהיה סוף הסיפור"

,עודכן
0השמעה
חוש מיוחד. כלבי ים. צילום: Enessa Varnaeva, שאטרסטוק

מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת סנט אנדרוז חשף שכלבי יםיכולים לחוש את רמות החמצן בדמם, מה שמאפשר להם להתאים את משך הצלילות שלהם. החוקרים ערכו מחקר על שישה כלבי ים אפורים צעירים כדי לקבוע אם הם מתאימים את התנהגות הצלילה שלהם על בסיס רמות חמצן ופחמן דו-חמצני בדם בזמן צלילה רצונית בבריכה.

כלבי הים נחשפו לתערובות אוויר עם רמות משתנות של חמצן ופחמן דו-חמצני במהלך המחקר. הם שחו בבריכה, ועברו 60 מטרים הלוך ושוב בין תחנת האכלה תת-מימית לבין תא נשימה עם ריכוזים מבוקרים של גזים, שם הם יכלו להוציא את ראשיהם כדי לנשום. מערך הניסוי אפשר לחוקרים לבחון כיצד כלבי הים הגיבו לשינויים באוויר שנשמו.

כאשר תכולת החמצן בתא הייתה יותר מפי שניים מהרגיל, כלבי הים נשארו שקועים במים בממוצע 14 שניות יותר. רמות חמצן נמוכות יותר לעומת זאת הובילו לכך שכלבי הים נשארו מתחת למים לפרקי זמן קצרים יותר, והפחיתו את משך הצלילה בכחצי דקה. רמות מוגברות של פחמן דו-חמצני לא השפיעו על משך הזמן שכלבי הים נשארו מתחת למים. משך הצלילות של כלבי הים נותר ללא שינוי גם כאשר נחשפו לריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים פי מאתיים מאלו שבאוויר רגיל.

הממצאים מצביעים על כך שכלבי ים יכולים לחוש את רמת החמצן בדמם, מה שמאפשר להם להתאים את זמן הצלילה שלהם על בסיס מידע זה. ד"ר כריס מקנייט, שהוביל את המחקר, הדגיש את החשיבות של ההסתגלות הזו. לדבריו "מספיקה טעות אחת כדי שזה יהיה סוף הסיפור".

בניגוד לכלבי ים, בני אדם משתמשים בעיקר ברמות פחמן דו חמצני כאינדיקטור לכמות החמצן בדמם. מקנייט ועמיתיו סבורים שיתכן שגם ליונקים ימיים אחרים יש את היכולת לאמוד את רמות החמצן בגופם.

לוסי הוקס מאוניברסיטת אקסטר וג'סיקה קנדל-בר מאוניברסיטת קליפורניה פרסמו מאמר בסיינס שמתאר את העבודה שנעשתה על ידי צוות החוקרים אוניברסיטת סנט אנדרוז. החוקרות כתבו כי על מנת לקבוע מה הם המנגנונים שמאפשרים את אומדן רמות החמצן בגוף אצל יונקים ימיים ידרשו מחקרים נוספים.

החוקרות הציעו שמחקרים כאלו יכולים לכלול הדמיות מוח שמטרתן הבנה של קליטה של הרכבי גזים בדם.

"למצוא היבט כה יסודי של האבולוציה של יונקים ימיים שהוא חלק כה מרכזי ממה שהם עושים - צלילה - זה מרגש באופן בלתי רגיל" אמר מקנייט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר