כמו ד"ר סוס: הקרחון שניתק גילה "עולם בתולי" תת-ימי

צוות בינלאומי של מדענים חשף מערכת אקולוגית ימית מתחת לקרח האנטארקטי לאחר שקרחון המכונה A-84 התנתק ממדף הקרח האנטארקטי ב-13 בינואר. ההתנתקות של הקרחון, שאורכו כ-30 קילומטר, חשפה קרקעית ים שהייתה נסתרת קודם לכן, ואפשרה לחוקרים הזדמנות לחקור אזור שהיה בלתי נגיש במשך עשרות שנים.

המדענים, על סיפון ספינת המחקר פאלקור שינו את תוכניות המשלחת כדי לחקור את קרקעית הים שנחשפה. צוות החוקרים בהובלת ד"ר פטריסיה אסקט מאוניברסיטת אוויירו בפורטוגל הפעיל רכב תת ימי מופעל מרחוק שהגיע לעומקים של עד 1,300 מטר.

הרכב התת-ימי צילם תמונות וסרטונים תוך איסוף דגימות במהלך שמונה ימים. הצוות גילה מערכת אקולוגית שבה צמחי מים שמזכירים את האיורים של ד"ר סוס, לצד עכבישי ים, דגי קרח, תמנונים, אלמוגים וספוגים שעשויים להיות בני מאות שנים.

"נדהמנו מהמגוון והעושר של המערכות האקולוגיות שמצאנו שם למטה" אמרה ד"ר אסקט. "על סמך גודל בעלי החיים, הקהילות שצפינו בהן היו שם במשך עשרות שנים, אולי אפילו מאות שנים".

הצוות מאמינים שהם גילו מינים חדשים שלא תועדו קודם לכן, כולל סרטנים, חלזונות ים, תולעים, דגים וספוגים גדולים דמויי אגרטל. אישור גילויים מינים חדשים ידרוש עבודה נוספת. "רוב העבודה מתחילה עכשיו" ציינה ד"ר אסקט.

החוקרים ציינו שלפני ביצעו הסקירה התת ימית ציפיותיהם היו צנועות בגלל תנאי החושך והקור. "הדבר הראשון שראינו היה ספוג ענק עם סרטן עליו" אמרה ד"ר אסקט.

בשונה מסביבות עמוקות אחרות בימים, שבהם פני הים חשופים לשמש, הסביבה מתחת לשכבת הקרח שונה. ברוב שטח האוקיינוסים אורגניזמים שמבצעים פוטוסינתיזה מספקים חומרים הזנה לשוכני הקרקעית. לא כך מתחת לקרח האנטרקטי. החוקרים משערים שזרמי האוקיינוס או מי המסה מקרחונים עשויים לספק חומרי הזנה לבעלי החיים בים העמוק.

המשלחת, שכללה חוקרים מאירופה, בריטניה, צ'ילה, ניו זילנד וארצות הברית, היא חלק מיוזמת Challenger 150 הגלובלית, שזכתה לתמיכת הוועדה האוקיינוגרפית הבין-ממשלתית של אונסק"ו. היוזמה המתמקדת במחקר ביולוגי בים העמוק.

מדענים להוטים לחזור לאתר כדי לעקוב אחר השינויים במערכת האקולוגית לאורך זמן, ומספקים בסיס חיוני להבנה כיצד חיים בים העמוק עשויים להסתגל בכוכב מתחמם. "אנו מתכננים לחזור לאזור ב-2028," אמרה ד"ר אסקט. "כדי להבין מה עומד לקרות, אנחנו באמת צריכים לחזור ולהמשיך ללמוד ולהמשיך לנסות ללמוד ולהבין מה הניע את המערכת האקולוגית הזו מתחת למדף הקרח."

"זו הייתה הזדמנות מדעית נדירה. רגעים כאלה הם מה שהופך את המחקר המדעי למרגש, כאשר אנו הראשונים לעד לעולם בתולי ויפה" אמרה ד"ר ג'יוטיקה וירמאני, מנהלת ביצועית המכון שמידט לאוקיינוס. "ממש בצורה מקרית הם היו במקום הנכון בזמן הנכון" היא הוסיפה.