התעלומה הכחולה: לאן נעלמו הלוויתנים הצעירים?

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Endangered Species Research שפך אור על תעלומה מתמשכת: מדוע לוויתנים כחולים צעירים נצפים לעיתים נדירות כל כך. טרבור ברנץ', פרופסור מאוניברסיטת וושינגטון למדעי המים והדגה החוקר לווייתנים כחולים, הוביל את המחקר שמציע כי התשובה נעוצה בדפוסי הנדידה של הלוויתנים. 

אלפי לווייתנים כחולים חיים באוקיינוסים עם שיעורי רבייה של 33%-50% בשנה, אך תצפיות של לוויתניות עם צאצאיהן נותרו נדירות - רק 3.1% מסך התצפיות. בהינתן שמדובר בבעל החיים הגדול ביותר שחי אי פעם בכדור הארץ – אורך של עד 33 מטרים ומשקל של עד 200 טון – הפער בתצפיות הפתיע את המדענים.

לפי המחקר החדש העיתוי והמיקום של לידות לווייתן כחול חשובים להבנת המחסור בתצפיות. "לווייתנים כחולים יולדים זמן קצר לאחר עזיבת אזורי ההזנה בקיץ וגומלים את הצאצאים ממש לפני החזרה שבעה חודשים מאוחר יותר" הסביר ברנץ'. עד שהלווייתנים חוזרים לאזורי ההזנה הקיציים הצעירים, כעת בני שבעה חודשים, כבר גמולים ואינם שוחים לצד אימהותיהם. 

ברנץ' שילב נתונים ממחקרי שדה ורשומות ציד לווייתנים היסטוריות. הוא מצא שיעור גבוה יותר של לווייתנים כחולים צעירים באזורי חורף. לפי הסבר זה הסיבה שנצפים מעט מאד לוויתנים כחולים צעירים אינה נובעת מתמותה בלידה אלא בגלל האזורים שבהם נערכים מחקרי שדה - אזורי הזנה קייציים. 

לווייתנים כחולים נודדים לאזורים קרים יותר במהלך הקיץ. כשמגיע הזמן ללדת, הם פונים לאזורים חמים יותר כמו מפרץ קליפורניה והמזרח הטרופי של האוקיינוס השקט.