החט של הפילה מישה חושף את סודות נדידת בעלי החיים

שיניים שנאספו ממישה, פילה שמתה ב-2008, סייעו לגיאולוגים מאוניברסיטת יוטה לפתח שיטה למעקב אחר תנועתם של אוכלי עשב גדולים ברחבי נופים שונים.

הגיאולוגים ניתחו את יחסי האיזוטופים של היסוד סטרונציום (Sr) שמצטבר באמיילהשיניים. אצל יונקי יבשה גדולים שאוכלים צמחים השכיחות היחסית של שני איזוטופים של סטרונציום בשיניים ובחטים משקפת היתה החיה במהלך חייה.

"בדומה לסידן סטרונציום מצטבר בעצמות ושיניים של בעלי חיים" הסביר החוקר דמינג יאנג. "כאשר בעלי חיים אוכלים ושותים, הם קולטים את החתימה הסביבתית הזו ומאחסנים אותה בשיניהם ומשמרים סדרה של סביבות שונות כמו ברשימה ארכיונית".

במקומות שונים יש יחס שונה בין סוגי האיזוטופים של סטרונציום, שמשתקפים במים ובצמחיה בסביבה.

סטרונציום הוכח כמועיל מאד לקביעת מיקומים "בשל הקשר החזק שלו לגיאולוגיה" הסביר החוקר גייב בואן.

לאחר ששמע על מותה של מישה בדיווחי חדשות ב-2008, החוקר תור סרלינג פנה לגן החיות כדי לקבל אישור להוצאת טוחנות ושן חט של מישה לפני קבורתה. מה שהפך את שיניה של מישה לשימושיות כל כך היה הרישום הווטרינרי של המקומות בהם היתה במהלך 27 שנות חייה.

יאנג הוביל את המחקר לבדיקת תיעוד החשיפה לסטרונציום מסביבות שונות בחט ובשיניים.

"ניתן ליישם את השיטה כדי לענות על השאלה כיצד אוכלי עשב ענקיים נדדו בעבר" ציין יאנג. "ניתן ליישם זאת גם כדי לעקוב אחר מקורות של סחר לא חוקי בשנהב וצורות אחרות של סחר בחיות בר".

מישה הגיעה לגן החיות הוגל בסולט לייק סיטי ב-2005 לאחר שהתגוררה בוואלחו, קליפורניה.

המחקר פורסם בכתב העת Communications Biology.