טכנולוגיות לזיהוי פנים: בהיעדר פיקוח חקיקתי, זה לא ייגמר טוב

התרבות האנושית עדיין מנסה להתאים אליה את החליפה החדשה שנקראת "אינטרנט". קיבלנו אותה בשמחה ובגאווה, והיא התאימה לנו במיוחד בהתחלה, ממש כמו כפפה ליד.

אבל אז גדלנו, וגם האינטרנט גדל, ונוצרו בעיות בכל מיני מישורים: פגיעה בפרטיות, באבטחת המידע, באמיתות המידע, ונוסף על כך היתה לנו לעיתים גם בעיה עם מפרסמי המידע. ואז הגיעו פייסבוק והרשתות החברתיות, ומצאנו את עצמנו בבעיה לא פשוטה, שבה חיי אדם נמצאים בסכנה בגלל תופעות שמתרחשות רק ברשת.

הבעיה הזו רחוקה מלהיפתר, ולפני שהספקנו להציב גבולות ברורים בינינו לבין הטכנולוגיה, אנחנו נמצאים בפתחה של הבעיה הבאה: מאגר זיהוי הפנים. אם נשים בצד את חברות הטכנולוגיה שמחזיקות במאגר עצום של זיהוי פנים, שאנחנו משאירים אחרינו עם הסמארטפונים, טאבלטים, מחשבים ניידים - נגלה שמצלמות מתעדות אותנו ברוב שעות היום בכל העולם. במיוחד במדינות כמו סין, שם הרוב המכריע של האזרחים כבר נמצא בתוך מאגר המידע הגדול של זיהוי הפנים.

לאור החלת שיטת תשלום על פי זיהוי הפנים של המשתמשים במטרו במוסקבה, אי אפשר שלא לראות את השלב הבא בתוך מערכת שלמה של פגיעה בפרטיות. גם בסקוטלנד החלו כמה בתי ספר לזהות את פני הילדים באמצעות מערכת ממוחשבת וכך לגבות מהם את התשלום על אוכל בבית הספר. עוד צעד בעייתי, במיוחד כשמדובר בילדים תמימים, שאיש אינו יודע אם המידע עליהם יישאר בידיהם של אנשי החוק או שמא ידלוף בצורה כלשהי החוצה.

בישראל למעשה כבר התחלנו להחליק במדרון התלול של הפגיעה בפרטיות עם אישורו ותחילת הקמתו של המאגר הביומטרי לפני כמה שנים, ואילו לפני כמה חודשים פורסמה בשלביה הראשונים הצעת חוק שדנה באפשרות להקים מערך ארצי של מצלמות לזיהוי פנים, שאמור להיות מופעל על ידי המשטרה. צעד כזה יאפשר למשטרת ישראל לעקוב אחרי אזרחי ישראל כמעט בכל מקום ובזמן אמת. בל נשכח שהיום כבר פועלת מערכת מצלמות מסועפת שמתעדת את מספרי הרישוי של הרכבים.

לצערנו ולשמחתנו, אנחנו נמצאים היום בנקודה שבלתי אפשרי לחזור ממנה אל הימים של העט והנייר, וזו גם לא צריכה להיות המטרה; אבל אם לא נתחיל לשים גבולות הגיוניים בענף הטכנולוגיה, הן מבחינה חוקתית ואפילו מבחינה טכנולוגית ויישומית - ניקלע למצבים הזויים שבהם זהויות של אנשים ייחטפו על ידי גורמים פליליים שישתמשו בהן לצורכי פשע. וכשמערכות הניטור הן כל כך מתוחכמות, יהיה הרבה יותר קשה לשכנע את מי שצריך - שאין לכם אחות בכלל.

השורה התחתונה היא שאנחנו צריכים להתחיל לצייר קווים. ברורים ונהירים. כאלו שלא יהיה בכלל ספק אם אנחנו עוברים אותם ומה עלול לקרות אם אכן נעבור אותם, ואם לא נשכיל לעשות זאת ממש בקרוב, על ידי חקיקה כואבת ולא פשוטה, דעתי הצנועה היא שזה לא ייגמר טוב.