שערה לבנה אחת מול המראה מספיקה כדי להצית דיון משפחתי: לתלוש, לגזור או להשלים עם המצב? לפני שמכריזים על מבצע חילוץ, כדאי להפריד בין המיתוס המוכר לבין מה שמתרחש בקרקפת שלנו.
צבע השיער מתקבל ממלנין - פיגמנט שמייצרים תאים בזקיק השערה. כשהייצור פוחת או נפסק, השיער החדש מאבד מצבעו. תלישת שערה לבנה אינה גורמת לשערות הסמוכות להלבין, ואינה מייצרת זקיקים חדשים.
מצד שני, זה לא אומר שכדאי לתלוש אותה: קודם כל, השערה שתצמח במקומה תהיה בדרך כלל לבנה גם היא, מפני שתאי ייצור המלנין בזקיק לא יצעירו פתאום; ושנית, לפי האקדמיה האמריקנית לדרמטולוגיה, תלישה עלולה לגרום לדילול השיער. תלישות חוזרות עלולות לפגוע בזקיק, והפעולה עלולה גם לגרום לדלקת או לזיהום. אם השערה מפריעה, אפשר לקצר אותה בזהירות במספריים.
גם החשש מגזירה אינו מוצדק; גילוח אינו משנה את עובי השערה, צבעה או קצב צמיחתה. הקצה הקהה שנותר לאחר החיתוך פשוט נראה רחב ונוקשה יותר, אך עדיין מדובר באותה שערה, באותו צבע ובאותו עובי.
מה עוד משפיע על ההלבנה? לגנטיקה תפקיד מרכזי בעיתוי הופעתה; וגם עישון, מתח וחוסרים תזונתיים עשויים לתרום. במקרים שבהם קיים גורם רפואי, טיפול בו עשוי לסייע. נכון להיום, אין טיפול רפואי מוכח שמחזיר באופן אמין את הצבע לשיער שהלבין כחלק מתהליך ההזדקנות. פינצטה בוודאות לא תחזיר את הצבע - או את השערה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו