תחשבו על מספר מ-1 עד 100 – ואנחנו נגיד לכם מה הוא

חוקרים בתחום פסיכולוגיה קוגניטיבית גילו שוב ושוב שכשמבקשים מאנשים לבחור מספר "אקראי" בין 1 ל-100, המספר 37 מנצח. למה? כי הוא נראה מספיק "אקראי" — לא עגול כמו 50, לא נפוץ כמו 7, לא סימטרי כמו 11. הוא מרגיש אנושי, לא מסודר מדי.

זו לא אקראיות — זו אשליית אקראיות. המוח האנושי מחפש משהו שנראה כאוטי מספיק אבל עדיין מוכר. 37 מגלם את הנקודה הזו.

בתורת ההחלטות קיים מושג בשם בעיית המזכירה (Secretary Problem): מנהל רוצה להעסיק את המזכיר/ה הטוב’ה ביותר. הוא מראיין את המועמדים בסדר אקראי, וחייב להחליט לגבי כל אחד מהם מייד לאחר הראיון אם להעסיק אותו או לדחות אותוף ללא יכולת לחזור למרואיין קודם. הבעיה: המנהל מסוגל לדעת בכל רגע רק את דירוג המועמדים שראיין עד אז. התשובה המתמטית המוכחת לבעיה היא לענות בשלילה לכל ה-37% הראשונים מבין המרואיינים, ואז לקבל את המרואיין הראשון שטוב יותר מאותם 37%.

הכלל הזה הוחל על מציאת בן/בת זוג, שכירת עובדים, קניית דירה — בכל מצב שבו אתה רואה אפשרויות ברצף ולא יכול להתחרט. למשל, אם ראיתם 10 דירות — אל תקחו אף אחת משלוש הראשונות, ואז קחו את הטובה ביותר שתראו לאחר מכן.

גיל 37 נחשב בתרבות הפופולרית לגיל "הסף" — לא צעיר, לא זקן. ג'ון קנדי, מוצרט, אלכסנדר הגדול ואנסל אדמס — כולם השיגו הישגים מכוננים בגיל 37 בדיוק.

בקוד ASCII (סדרה של תווים שניתנים לשימוש במחשבים בתקן מסוים), 37 הוא תו האחוז (%). ב-DNA האנושי, 37 גנים נמצאים במיטוכונדריה — האיבר שמייצר אנרגיה לתא. בפיזיקה, 37°C היא טמפרטורת גוף האדם הנורמלית.

המספר 37 חוזר על עצמו שוב ושוב בתחומים רבים כאידיאלי. לכן, ייתכן בהחלט שהוא נמצא אצלנו בתת-מודע כפתרון טוב גם לבקשה לבחור מספר אקראי – אבל באופן פרדוקסלי, עצם העובדה שאנחנו חושבים עליו לעתים כ"כ קרובות הופך אותו למספר מאוד לא אקראי.