"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
יותר מישראל: המדינות עם הכי הרבה פרסי נובל
כולנו יודעים לדקלם שיהודים וישראלים מככבים כחתני וכלות פרסי נובל יחסית לאחוז שלנו מאוכלוסיית העולם - אבל מי המדינות שמככבות ברשימה אפילו יותר מאיתנו?

יותר מישראל: המדינות עם הכי הרבה פרסי נובל

כולנו יודעים לדקלם שיהודים וישראלים מככבים כחתני וכלות פרסי נובל יחסית לאחוז שלנו מאוכלוסיית העולם - אבל מי המדינות שמככבות ברשימה אפילו יותר מאיתנו?

,עודכן
0השמעה
[object Object]

מאז 1901, פרס נובל הוא אמת המידה הנחשבת ביותר למצוינות אינטלקטואלית ומדעית. ההתפלגות הגאוגרפית של הזוכים אינה מקרית – היא מספרת סיפור על מוסדות, כסף, חינוך ופריבילגיה. בישראל אנחנו יודעים שהאחוז של יהודים וישראלים שזכו בפרס לאורך השנים גבוה במיוחד ביחס לחלקנו באוכלוסיית העולם – אבל מי המדינות שאזרחיהן קיבלו הכי הרבה פרסים?

אלה המספרים (בערך – מקורות שונים מקשרים את אותם פרסים למדינות שונות, למשל כאשר לזוכה יש אזרחות כפולה או אם זכה בפרס על עבודתו במוסד במדינה שאינו אזרח בה. אלברט איינשטיין נספר לפי רוב הגרסאות גם כפרס לגרמניה, שבה נולד, וגם כפרס לשווייץ, שבה פרסם את תיאוריית היחסות):

1. ארה"ב– כ-430 פרסים. ארה"ב שולטת בטבלה עם יותר זוכים מכל שאר המדינות, ולמעשה קרוב למספר של כל שאר המדינות יחד (!). הסיבה: אוניברסיטאות עשירות, מימון מחקרי אדיר, ומדיניות הגירה שמשכה אליה את המוחות הגדולים ביותר מכל העולם. נציין כי שלושה אמריקאים קיבלו שני פרסי נובל כל אחד: ג’ון ברדין קיבל שני פרסי נובל לפיזיקה, קארל בארי שארפלס קיבל שני פרסי נובל לכימיה ולינוס פאולינג קיבל פרס נובל לכימיה ופרס נובל לשלום.

2. בריטניה– בין 140 ל-150. אוקספורד וקיימברידג' לבדן אחראיות על עשרות פרסים. לבריטניה מסורת מחקרית ארוכה במיוחד בפיזיקה, רפואה וספרות.

3. גרמניה– כ-115. עד מלחמת העולם השנייה, גרמניה הייתה מעצמת המדע של העולם. הנאציזם שיסע את הקהילה המדעית שלה – רבים ברחו לאמריקה.

4. צרפת– 78. בעיקר ספרות ופיזיקה. מארי קירי, שזכתה פעמיים (פיזיקה וכימיה), היא אחד הסמלים הצרפתיים הנצחיים של הפרס – למרות שנולדה בפולין.

5 ו-6. יפן ושוודיה– 34 כל אחת. למדינה המחלקת את הפרס יש אותו מספר פרסים כמו מעצמת המדע מדרום-מרח אסיה, למרות שלאחרונה יש אוכלוסייה גדולה פי 11.

7. רוסיה / ברית המועצות– 30. זה לא רק סטריאוטיפ שהרוסים הם עם שממוקד מאוד בחינוך מדעי. המדינה שלטה בפרסי המדעים המדויקים – בעיקר פיזיקה וכימיה – בתקופת המלחמה הקרה. לאחר נפילת ברה"מ קצב הזכיות הואט משמעותית.

8. קנדה– 29. הצמיחה המדעית הקנדית הואצה בעשורים האחרונים, עם השקעות ממשלתיות גדולות במחקר ומדיניות קליטת מדענים ממדינות אחרות.

9 ו-10. שווייץ ואוסטריה– 25 (לפי חלק מהחלוקות שווייץ עם 27). שתי מדינות דוברות גרמנית עם מוסדות אקדמיים יוקרתיים.

ומה עם ישראל?

עם כ-14 זוכי נובל, ישראל נמצאת בעשירייה השנייה בעולם – הישג יוצא דופן למדינה צעירה יחסית עם אוכלוסייה קטנה של 10 מיליון. מרבית הפרסים הישראליים הם בכימיה וכלכלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו