הלחצן במעלית. צילום: מערכת היום פלוס

כפתור ופתח: הכפתור במעלית לא עובד כמו שאתם חושבים

נכון, יש במעלית כפתור עם סימן של סגירת דלתות. נכון, הוא באמת לחיץ. אבל לא תמיד הוא עושה משהו

כולנו מכירים את הסיטואציה: אתם ממהרים, נכנסים למעלית, ומתחילים ללחוץ בטירוף על כפתור סגירת הדלתות. שוב ושוב. "נו, תיסגרי כבר!" אבל הדלת לוקחת את הזמן שלה, והלחיצות הקדחתניות לא משנות דבר. זו לא אשליה שנובעת מהלחץ שלכם.

פלסבו מכני

כפתור סגירת הדלתות במעליות הוא במידה רבה אפקט פסיכולוגי. הוא נועד לתת לנוסעים תחושת שליטה, גם כשהשליטה הזו מוגבלת מאוד, או לא קיימת כלל.

בארה"ב, למשל, הכפתור לא עובד כלל ברובן המוחלט של המעליות. מאז חוק ה-ADA משנת 1990, שנועד להבטיח נגישות לאנשים עם מוגבלויות, מעליות חייבות להישאר פתוחות פרק זמן קבוע מראש – והכפתור לא יכול לשנות את זה. הכפתורים נותרו במקומם כדי לא לבלבל נוסעים, אבל הם מנותקים מכל פונקציה אמיתית.

ובישראל?

בארץ המצב מעט שונה. בארץ החוק לא קובע זמן פתיחה מינימלי, אך מעליות רבות מצייתות לתקנים אירופיים או אמריקאים. לכל מעלית נקבע זמן פתיחה מינימלי שהדלת חייבת להישאר פתוחה. כשלוחצים על כפתור הסגירה, הוא מקצר את הזמן הזה – אך לא תמיד גורר סגירה מיידית.

למה הזמן הקבוע קיים בכלל?

החוקים בחו"ל הקובעים זמני פתיחה מינימליים הם חוקי נגישות. זמן הפתיחה המינימלי נקבע בהתאם לאוכלוסיית המשתמשים במבנה. בבית אבות או בבית חולים, למשל, המעלית תישאר פתוחה זמן ארוך יותר, כדי לאפשר לאנשים עם קשיי ניידות להיכנס בנוחות.

אז למה הכפתור בכלל שם?

מלבד האפקט הפסיכולוגי, לכפתורים יש תפקיד חשוב במצבי חירום. כבאים ואנשי הצלה יכולים להשתלט על המעלית באמצעות מפתח מיוחד, ואז הכפתורים הופכים לפעילים ללא מגבלות נוספות, ומאפשרים שליטה מלאה בתנועת המעלית והדלתות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...